העברה/פסילה של הרכב או דיין

לשלחן ביה"ד הוגשה בקשת ב"כ האישה לפסילת הרכב. נימוקי הבקשה כדלהלן:

• בהחלטה מיום 28.06.2020 כתב ביה"ד כי ב"כ האישה ממחזר את טענותיו לעיתים בסגנון הגובל בדמגוגיה. ( בהחלטה המקורית, ישנה הפניה לבקשה נשואת ההחלטה- סעיף 3. אולם בציטוט ההחלטה בבקשה הושמטה הפניה זו)
• לטענת ב"כ האישה, דברים אלו " פוגעים מעליבים מבזים ומכפישים" .
• לדבריו עולה חשש כי ביה"ד כבר גיבש דעה שלילית קדומה כלפי ב"כ האישה.
• בסעיף 12 לבקשה טוען ב"כ האישה כי ב"כ בעל ניצל את דברי ביה"ד והגיש בקשה בה נאמר כי ביה"ד קבע כי סגנון ב"כ האישה הוא דמגוגי. עוד נכתב בסעיף זה(צילום):
• בסעיף 14 לבקשה נכתב (צילום)-

להלן החלטת ביה"ד:

בקשת ב"כ האישה לפסילת הרכב אינה מתקבלת.

להלן נימוקי ההחלטה:

סעיף 19א(א) לחוק הדיינים תשט"ו-1955 קובע:​

"דיין לא ישב בדין אם מצא... כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט".​

המבחן לבחינת בקשה לפסילה בשל טענה למשוא פנים, הוא מבחן אובייקטיבי ולא מבחן או תחושה סובייקטיבית של הטוען לפסלות.​

כך עולה מדברי השופט בדימוס אהרן ברק, בע"א 401/06 , (פורסם במאגרים המשפטיים): ​

"אפילו טוען בעל דין נגד שורת החלטות דיוניות – ולא רק נגד החלטה אחת, אין בכך כדי ליצור עילת פסלות .

אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבל הרשם בהליך מצביעות על קיום משוא פנים כלפיה, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ר' מרזל לעיל בע"מ 114-115; ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ' סליימה, פ"ד מד(3) 758, 760). ​

אשר על כן, לא שוכנעתי כי ההחלטות שקיבל הרשם בתיקים מעוררות אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת, היינו אותה אפשרות ממשית לכך שהרשם גיבש לעצמו עמדה סופית באופן שאין עוד טעם בהמשך ההליכים בפניו (בג"ץ 2148/94 גלברט ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573, 605)". ​

הגדרת "חשש ממשי למשוא פנים במשפט" הקבוע בחוק הנזכר כקריטריון לפסילה, מתבררת פסק דינו של בית הדין הגדול מיום ה' ניסן תשע"ו (13/04/2016) בתיק 1071670/1 שבו כתב הרה"ג הרב אליהו היישריק שליט"א:​