הע"ז 9048-10-11 מדינת ישראל נ' קפה נואר בע"מ ואח'

הנאשמים הורשעו, בפסק דין מיום 28.6.2014, בעבירות של העסקת עובד זר ללא היתר. הנאשמת 1 (להלן – "החברה") הורשעה בהעסקת עובד זר ללא היתר כדין בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") והנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הורשע בעבירה זו לפי סעיף 5 לחוק עובדים זרים הקובע את אחריותו של נושא משרה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 10.7.2014, במסגרת הטיעונים לעונש, הגישה המאשימה דו"ח עבירות של החברה (מ/1). לטענת המאשימה, כעולה מדו"ח העבירות שהוגש, החברה עברה עבירות רבות לפי חוק עובדים זרים, ובתדירות גבוהה, מה שהוביל לכך שהמאשימה לא מצאה לנכון להסתפק עוד בהטלת קנסות מנהליים ולפיכך הגישה שני כתבי אישום יזומים נגד הנאשמים. אשר לגובה הקנס, טענה המאשימה כי מאחר שמדובר בכתב אישום יזום, ראוי שגובה הקנס יהיה גבוה מהקנס המנהלי ולטענתה, מדיניות הענישה קובעת כי יש מקום לרף המקסימום שיכול להגיע עד כדי 80% לפחות מהקנס המקסימאלי הקבוע בחוק עובדים זרים (שלגבי החברה עומד על סך של 116,800 ₪ ולגבי נושא משרה – על סך של 29,000ש"ח).

מנגד טענו הנאשמים כי כעולה מדו"ח העבירות שהוגש, רוב הקנסות הוטלו על החברה עד שנת 2002 וכי מעבר להרשעה הנוכחית, הורשעו הנאשמים בתיק נוסף אחד בלבד (המדובר על תיק פ 1070/10).

במסגרת הטיעונים לעונש, העיד לפני הנאשם כי "המדיניות כיום אנחנו כל פעם עובדים על מנת לשכלל אותה... אנחנו כל הזמן נכנסים לאתר האינטרנט של מחלקת ההגירה לראות אם יש פרסומים שונים לגבי מיעוטים שונים... אנחנו כל פעם מרחיבים את מנגנוני הבדיקה שלנו על מנת שטעויות כאלה לא יחזרו."

בנוסף לנאשם העידה מטעם הנאשמים, במסגרת הטיעונים לעונש, הגב' אביבה אייזנברג, מנהלת חשבונות שבמסגרת תפקידה, עוסקת בבדיקת אשרות עבודה של עובדים זרים ובביטוח רפואי לעובדים הזרים והיא העידה כי זכור לה המקרה הספציפי של העובד שבו עסקינן ולגרסתה:

"האשרה הזו עברה דרכי ואני זוכרת במיוחד את המקרה הזה משום שלאחר קנסות שהיו בקבוצה, כל נהלי העבודה הוחמרו והייתה הקפדה ואני במודי ידי ואני מתוודה, ראיתי את האשרה הזו, היא הייתה בידי אבל לא ראיתי שבתוך העיגול הקטן רשום 'אינו רשאי לעבוד' ואני זוכרת שלאחר שהייתה ביקורת ועצרו את העובד במקום ואמרתי שלא יכול להיות מצב כזה, הסתכלתי עוד פעם ואז באמת ראיתי שכתוב פה ובמקרה הזה האשרה הזו עברה את העיניים של השף, של המנכ"ל שהיה באותה עת בתקופה ושלי, ואני מודה ומתוודה שלא ראיתי וזו לא אשרה ראשונה שאני בוחנת."

כן העיד מטעם הנאשמים, מר שי ברמן, מנכ"ל איגוד המסעדות והברים בישראל, וכך העיד:

"מסעדות לא רוצות להעסיק עובדים זרים. הן רוצות להעסיק עובדים ישראלים הבעיה שעובדים ישראלים לא רוצים לעבוד במסעדות מכמה סיבות, בראש ובראשונה הסיבה היא תרבותית, עניין של מנטליות, להגיד לישראלי, אני מתכוון לכל מגוון האנשים שחיים פה ויש לו ת.ז. כולה, אני מכוון גם לבני מיעוטים, שלהגיד להם לנקות שירותים הם יעלבו עד עמקי נשמתם. אנחנו עברנו לפני כמה חודשים אירוע מאוד משמעותי בתחום של המסעדות אני מתכוון לשביתה של העובדים האריתראים והסודנים שלמעשה גרמה להורדה ביכולת התפעול של הרבה מסעדות, איגוד המסעדות יצא עם קמפיין גם תקשורתי, הופעתי בכמה תוכניות טלויזיה והתראיינתי בעיתונות עם ניסיון להביא עובדים ישראלים לתעשיית המסעדות, אנחנו הצענו משכורות של 9,000 ₪ ברוטו לחודש לצערי הרב כמעט לא קיבלנו פניות, פתחנו טלמסר וכתבות אינטרנט מיוחדת בשביל זה... לצערי הרב נחלנו כישלון חרוץ" ובהמשך העיד: "אף עובד ישראלי או ערבי ישראלי לא הסכים לעבוד בעבודה הזאת." (עמודים 18,19).

בסיכומיהם טענו הנאשמים כי כאשר הם מעסיקים עובדים זרים הם מקפידים לדאוג לכל זכויותיהם וכי מאז שנת 2002 כמעט ולא נעברו עבירות לפי חוק עובדים זרים, למרות שהנאשמים העסיקו במהלך שנים אלו מאות עובדים זרים. בכל הנוגע לנאשם – ביקש הוא כי הקנס יהיה סמלי שכן עצם ההרשעה הפלילית היא כתם משמעותי עבורו.