הע"ז 7887-09-14

רקע

1.כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום יזום (לא נשלחה הודעת קנס) בגין עבירות של העסקת עובדת זרה שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן: "חוק עובדים זרים").

2.בפתח הדברים אודיע, כמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם בכתב האישום – העסקת עובדת זרה ללא היתר.

3.לפי הנטען בכתב האישום, הנאשמים מחזיקים בנכס בדרך הגנים 11 כפר שמריהו (להלן: "הנכס") ובמהלך תקופה של כשלוש שנים מיום 31.8.10 ועד ליום 19.8.13 (יום ביצוע הביקורת), העסיקו הנאשמים עובדת זרה בעבודות משק בית וטיפול בילדים שלא על פי היתר כדין וכשהעובדת מתגוררת בנכס שבבעלות הנאשמים. העובדת היא גב' RIMANDO MARLEN להלן: "העובדת").

העובדת נכנסה לישראל באשרת עבודה בתחום הסיעוד, ותוקף אשרתה פג ביום 15.2.06. לעובדת הייתה אשרת שהייה מסוג 2(א)(5) (רישיון זמני לישיבת ביקור) מיום 31.8.10 ועד 4.1.11.

4.הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום למעט היותם הבעלים של הנכס בדרך הגנים 11, כפר שמריהו. עוד טענו כי במועד הביקורת שהו בחו"ל נוכח שיפוצים שבוצעו בנכס, וכי במועד בו עבדה אצלם העובדת , הייתה בעלת היתר לעבוד.

5.ביום 10.4.16 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה העידו מטעם המאשימה מר ניר מזרחי ומר מיכאל שמלה – מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה כמו כן הוגשה תעודת עובד ציבור ותעודת בירור פרטים על עובד נוסע החתומה בידי מר משה לביא (ת/5).

מטעם הנאשמים העידה בפנינו הנאשמת בעצמה ומר גל כהן – מפקח הבניה בעת ביצוע השיפוצים בנכס.

טיעוני הנאשמים

6.הנאשמים טוענים כי העסיקו את העובדת כמטפלת בבנם, כחצי שנה לאחר שנולד, החל מחודש 8/10 ולמשך מספר חודשים ספורים כאשר התגוררו בכוכב הצפון. בתקופה זו לטענתם, הציגה בפניהם העובדת אשרה שהונפקה למבקשי מקלט מסוג 2(א)(5) והנאשמת בדקה מול "קו לעובד" ונענתה כי היא רשאית להעסיקה בכפוף לביטוחה בביטוח רפואי. למעט תקופה זו טוענים הנאשמים ולמרות שהנאשמת הייתה בקשר רציף עם העובדת, זו האחרונה לא הועסקה על ידם.

הנאשמת 1 (להלן – "הנאשמת") מציינת כי במועד בו נערכה הביקורת שהתה עם משפחתה בחו"ל שכן בנכס בוצעו שיפוצים ולא ניתן היה להתגורר בו. לגרסתה מספר ימים קודם לכן יצרה עמה העובדת קשר, סיפרה לה כי פוטרה וכי אין לה היכן לשהות ובקשה להתגורר אצלם עד שתמצא פתרון. התובעת מציינת כי הסבירה לעובדת כי הנכס אינו ראוי למגורים בתקופת השיפוץ אך לאחר שהבינה כי אין לעובדת פתרון אחר, הודיעה על כך למפקח הבניה, והתירה לעובדת לשהות בנכס מספר ימים.