מדינת ישראל נ' פ.ו.ר. שירותי ניהול למלונות בע"מ ואח'

לפניי בקשת הנאשמים להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדם בגין עבירה לכאורה על חוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן – "החוק"). לנאשמת 1 יוחסה עבירה של העסקה שלא כדין וללא ביטוח רפואי של 3 עובדים זרים, ולנאשם 2 – עבירה של הפרת אחריות נושא משרה לפי אותו חוק.

טענות הצדדים

1. הנאשמים הקדימו וטענו כי כתב האישום לא מפרט את החודשים הספציפיים שלגביהם מיוחסת להם העבירה לכאורה של העסקה שלא כדין, באופן שלא מאפשר להם להתגונן כראוי, ועל כן מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את ביטול כתב האישום.

2. בהקשר זה, טענו הנאשמים כי במזכר הנימוקים, שעל בסיסו הוחלט להגיש כתב אישום יזום, חלף הטלת קנס מנהלי, נרשם כי תקופת ההעסקה היתה ארוכה, וללא ציון החודשים הספציפיים, הרי שהאמור במזכר הנימוקים אינו נכון ואינו רלוונטי.

3. עוד נטען כי המאשימה לא נתנה לנאשמים זכות טיעון בטרם החליטה להגיש כנגדם כתב אישום, דבר שפגע בזכותם להליך הוגן. בנוסף, הנאשם 2 הוא יליד הודו והעברית אינה שגורה בפיו באופן שוטף, כי אם השפה האנגלית. לשם כך, במהלך חקירתו ע"י הרשות, צורף לחקירה אדם בשם אלכסנדר אומנסקי, לגביו נטען ע"י החוקר כי הוא מתורגמן לשפה האנגלית. לטענת הנאשם, מר אומנסקי הנ"ל אינו מחזיק בתעודת מתורגמן ועל כן לא ניתן להכריע מעל כל ספק סביר כי הנאשם 2 הבין היטב את השאלות שנשאלו ע"י החוקר, ואף לא ברור שתשובותיו תורגמו לחוקר כראוי. הנאשמים מוסיפים כי היעדר תרגום לאנגלית עובר כחוט השני גם בחקירות העדים האחרים, לרבות חקירתה של רעיית הנאשם. עוד נטען, כי לא היה מקום להגיש כתב אישום בגין אי עריכת ביטוח רפואי בגין תקופה של 17 יום בלבד.

4. כל אלה, לטענת הנאשמים, מקנים להם הגנה מן הצדק שיש בה כדי להביא לביטולו של כתב האישום, והכל כפי שנקבע בפסיקתו של בית המשפט העליון, כמובא על ידם בבקשה.

5. המאשימה הקדימה וטענה כי ציינה בכתב האישום לגבי כל אחד משלושת העובדים הזרים את מועד תחילת עבודתו אצל הנאשמת 1 וכן את המועד בו לא היתה לאותו עובד אשרת שהייה או עבודה בישראל. מכאן, שחישוב אריתמטי פשוט בין שני המועדים הנ"ל, מביא לתוצאה של מספר החודשים שבהם נעברה לכאורה העבירה של העסקתם שלא כדין.

   עוד נטען כי משך ההעסקה אינו חלק מיסודות העבירה, אלא מתייחס לנסיבותיה על כן, ככל שייקבע כי מדובר בפגם בכתב האישום, אין המדובר ביותר מפגם טכני שאינו מצדיק את ביטולו של כתב האישום.

6. תכליתו של כתב האישום, טענההמאשימה, היא הבהרה לנאשמים על מה ולמה הואשמו, וזו קויימה במקרה דנן שכן די בכך שצויינו המועדים מהם ניתן לחלץ בחישוב פשוט מה התקופה המיוחסת לנאשמים ולכן לא ניתן לטעון כי נגרם להם עיוות דין.