הע"ז 55734-05-14 מדינת ישראל נ' אניטה ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 05.05.15, הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל, עבירה על סעיפים 2 (א)(1) ו- 2 לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה הקדים והציג דו"ח עבירות, לפיו הנאשמים הורשעו בעבר בעבירה של אי עריכת ביטוח רפואי לעובדת זרה.

לגופו של עניין טען, כי מדובר בהעסקה של עובדת זרה, שנכנסה לישראל עם אשרה בתחום הסיעוד, למשך חודש ימים בעבודות משק בית, תוך כדי הלנתה בבית הנאשמים. ב"כ המאשימה הפנה לע"פ 1001/01, מדינת ישראל נ' נפתלי ניסים ולבג"צ 9722/04, פולגת נ' מדינת ישראל וטען כי מדובר בעבירה חמורה, שהפכה להיות בעיה חברתית ומוסרית ולפיכך אין להטיל קנס סמלי או נמוך.

יצוין כי המניע המרכזי להעסקת עובד זר ללא היתר הינו שיקול כלכלי ומשכך יהיה ראוי להחמיר בענישה ולהשית על המעסיק עובד זר ללא היתר קנס כבד אשר ירתיע אותו ונאשמים אחרים מלעבור עבירה דומה.

בנוסף, ברקע הדברים, קיימת העובדה כי על הנאשם הוטל בעבר קנס בגין עבירה על סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, הקנס הוטל בשנת 2011 ולא שולם עד היום.

בנסיבות בהן מדובר בעבירה חוזרת, על אותו חוק, טען ב"כ המאשימה, כי יש להחמיר חומרה יתרה עם הנאשם אשר הראה כבר כי ענישה "רגילה" אינה מרתיעה אותו מלשוב ולבצע עבירות מאותו חוק ממש. לפיכך, טען כי בנסיבות דנן, טווח הענישה הראוי הוא בין 15,000-ל- 40,000 ₪ וביקש כי הקנס שיוטל יהיה בשיעור של 15,000 ₪ - קנס שיש בו להוות עונש הולם, אשר ישקלל את חומרת העבירה והנסיבות אשר אופפות אותה ואת העובדה שהנאשמים הודו במיוחס להם מנגד.

בנוסף, ביקש לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירות נשוא כתב האישום למשך 3 שנים ממתן פסק הדין שאם לא כן יישאו בקנס המרבי.