הע"ז 54355-07-15 מדינת ישראל נ' מימן - פסקדין

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי היום, הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1)(2) ו- 1ד, 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טענה כי מדובר בהעסקה שלא במסגרת עיסוקה של הנאשמת וכי בהתאם לחומר הראיות, הנאשמת לא הסדירה עבור העובדת על חשבונה ביטוח רפואי לעובד זר כפי שנדרש .

לקולא טענה, כי הנאשמת הודתה במיוחס לה בהזדמנות הראשונה וחסכה זמן שיפוטי יקר, ועל כן בנסיבות העניין, המאשימה סבורה שמתחם הענישה צריך להיות בין 20% ל- 80% מגובה הקנס המקסימלי אשר קבע המחוקק, שעומד על 58,400 ₪ ועתרה להשית עליה קנס בסך של 14,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין. ביחס לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי, טענה כי מתחם הענישה צריך להיות בין 5,000 ₪ ל- 20,000 ₪ ועתרה לכך כי יושת עליה קנס בסך 6,000 ₪.

ב"כ המאשימה הפנתה לעניין חומרת העבירות והערכים המוגנים, לדברי ההסבר החוק וכן להלכת חדוות הורים, וטענה כי לנוכח תקופת ההעסקה הממושכת, הקנס הכולל בסך 20,000 ₪, משקף את הענישה הנהוגה בתחום.

הנאשמת טענה כי העובדת הגיעה לביתה לפעמים; כי הועסקה במשפחה שלא שחררה אותה וטענה כי חשבה שהיא פטורה מלשלם ביטוח רפואי. עוד טענה כי היא עובדת כאדריכלית עצמאית ומתקשה להתפרנס. בהקשר זה ביקשה כי כל קנס שיושת עליה, ייפרס לתשלומים.

דיון והכרעה

העבירות על חוק עובדים זרים נקבעו כעבירות מנהליות, והקנסות המנהליים שהוצמדו להן הן בשיעורים משמעותיים, ובהיקפים של אלפי שקלים. ניכר, כי בעת שנקבע שיעור הקנס, הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקיהם תועלת כלכלית של ממש, כאשר את המחיר משלם הציבור, ובפרט מקום שלא היתה הקפדה על כך שעובדים זרים ישובו לארצותיהם עם פקיעת אשרת העבודה.

לכל אלה הצטרפה תופעת הפגיעה הקשה בזכויות היסוד של העובדים הזרים, אשר התרחשה בהיקף גדול מצד חלק מהמעסיקים, ופגעה בערכי יסוד של החברה ובדמותה ובתדמיתה של המדינה מפנים ומחוץ. עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י (7.12.2006), עת קבע כדלקמן: