הע"ז 46338-01-12 - פסקדין

1.לפני בקשת הנאשמים מס' 1 ו -2 להורות על ביטול הרשעתם.

המבקשת מס' 1 (להלן – המבקשת) היא חברה ואילו המבקש מס' 2 (להלן – המבקש) הוא מנהלה.

2.המבקשים הורשעו ביום 24.8.15 בעבירות של אי העמדת מגורים הולמים לשישה עובדים זרים שהועסקו באתר בנייה בעומר, על פי סעיפים 1 ה' ו – 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן – חוק עובדים זרים).

3.לטענת המבקשת, ביטול ההרשעה יהיה מידתי ביחס לעבירה בה הורשעה, כיוון שההרשעה תפגע בוודאות בהארכת ההיתר שניתן לה על ידי משרד הפנים להמשיך לפעול כחברת כח אדם (תאגיד מורשה) בתחום עובדים זרים בענף הבניין. מדובר ברישיון המתחדש מדי שנה, ובבקשה לחידוש יש לציין את ההרשעות של המבקשת.

עוד נטען כי המבקשת מעסיקה מאוד עובדים ומשמשת כאחד התאגידים המורשים הגדולים והיציבים ביותר למעלה מ – 10 שנים ומעולם לא הורשעה. המבקשת גם לא ביקשה להישפט, למרות שדרך המלך היא הטלת קנס מנהלי.

בנסיבות אלה וכאשר דרך המלך להעניש את מפרי חוק עובדים זרים היא הטלת קנס מנהלי, אי חידוש הרישיון יגרום למבקשת נזק בהיקף של מיליוני שקלים. לפיכך התבקש ביטול ההרשעה, ועל פי הנפסק בעניין נמלי ישראל (דנ"פ 8062/12 מדינת ישראל נ' חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ, 2.4.15), התבקש לבטל את ההרשעה ולהסתפק בהתחייבות להמנע מביצוע עבירה דומה או פיצוי לפי סעיף 77 לחוק העונשין.

4.לטענת המבקש, מדובר במנהל חברה בן 60 שאין לו עבר פלילי ולראשונה בחייו הורשע בדין בעבירות אשר אינן מצריכות הוכחת כוונה פלילית. אף בעניינו של המבקש נטען כי קיים פער בלתי נסבל בין עצמת הפגיעה של הרשעה פלילית ובין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של הרשעה.

5.המדינה מתנגדת לבקשה. על פי עמדתה, עניינם של המבקשים אינו נמנה על אותם מקרים מיוחדים וחריגים בהם יש מקום לסטות מהכלל הקובע כי מי שהובא לדין פלילי ונמצא אשם, יורשע בעבירות המיוחסות לו. המדינה הפנתה לשורה ארוכה של פסקי דין שחזרו על הכלל.

בהתייחס לנימוקי המבקשים, נטען כי הימנעות מהרשעה תפגע בשיקולי הענישה המקובלים בתיקים כגון זה, ומצד שני – המבקשים לא הצביעו על מהות ספציפית של פגיעה אשר עלולה להיגרם להם ואף לא הוצגו ראיות בתמיכה לטיעוניהם. כן נטען כי העבודה שמדובר בהרשעה ראשונה אינה מהווה שיקול לבטל את ההרשעה.