הע"ז 3910-05-12 מדינת ישראל נ' איריס ואח'

כפי המקובל, ופתח הדברים אציין - כי מצאתי לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום שבמסגרתו יוחסו להם עבירות לפי סעיף 2 (א)(1) לחוק עובדים זרים, התשנ"א, 1961 (להלן - חוק עובדים זרים) של העסקת עובדת זרה שאינה רשאית לעבוד בישראל, מכוח חוק הכניסה לישראל והתקנות שהותקנו על פיו וכן, עבירה לפי סעיף 2 (א)(2)(1) לחוק הנ"ל של העסקת עובדת זרה ללא היתר של המעסיק להעסיקה.

    

2. במסגרת פרק העובדות שבכתב האישום נכתב כי הנאשמים היו במועד הרלבנטי לכתב האישום הבעלים ו/או המחזיקים של נכס ברחוב צור 41 בשוהם (להלן - הנכס); כי ביום 25.11.10 בשעה 10:45 או בסמוך לכך, במסגרת ביקורת של יחידת האכיפה למעסיקים של משרד הפנים, שנערכה בנכס, נמצאה במקום נתינה זרה מהפיליפינים כאשר היא עוסקת בעבודות ניקיון שונות (להלן – העובדת); כי העובדת, שפרטיה צוינו בכתב האישום, לא הייתה אזרחית ישראל או תושבת בה במועד הרלבנטי לכתב האישום, ולא הייתה רשאית לעבוד אצל הנאשמים; וכי הנאשמים העסיקו את העובדת שלא על פי היתר כדין.

    

3. במהלך הדיון שנקבע לשמיעת עדויות הצדדים הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה המאשימה תגיש שורה של מסמכים ללא צורך בחקירת עדי המאשימה שערכו אותם ובהמשך העידו הנאשמים. המחלוקות העיקריות שבין הצדדים נגעו אפוא לשאלת האשמה ולא ליסוד העובדתי.

    

4. מטעם המאשימה הוגשו המסמכים כדלקמן: תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי הגברת זהבה קדוש, ראש ענף ביקורת גבולות ומעברים שבה נכתב כי העובדת נכנסה לישראל ביום 2.10.07 והחזיקה באשרה מסוג ב'1, שאפשרה לה לעבוד אצל מעסיק שאיננו אף אחד מהנאשמים וכי תוקף האשרה פג ביום 30.6.09, כאשר העובדת יצאה מישראל ביום 28.11.10 (ראה מא/1); תיאור מקרה שבמסגרתו פורטה פעילות הביקורת במועד הרלבנטי לכתב האישום (מא/2). במסמך זה צוין כי במועד האירוע המצוין בכתב האישום נראתה העובדת בנכס שהיא מנקה את הבית; כי העובדת הציגה בפני המפקחים, שערכו את הביקורת, את דרכונה הישן והחדש ופרטיה אומתו; כי העובדת ציינה כי שכרה הינו 1100$ וכי אישה בשם איריס משלמת לה את שכרה במזומן וכן מסרה כי בעלי הנכס הם בני משפחת רחמינוב, איריס ועדן, וכי לבני הזוג שלושה ילדים. בנוסף הוצג דו"ח פעולה (מא/3) שאף בו נכתב כי במועד האירוע נמצאה העובדת בכתובת הנ"ל כשהיא מועסקת בעבודות משק בית; רשימת עובדים (מא/4) שבה פורטו פרטי העובדת וכן צוין בה כי במועד הרלבנטי לא הייתה לעובדת אשרת עבודה וכי עד ליום 30.6.09 הייתה לה אשרת עבודה בענף הסיעוד; הודעה שנגבתה ביום 14.1.11 מהנאשמת (מא/5); הודעה שנגבתה מהנאשם ביום 6.12.11 (מא/6); צילום של דף מתוך דרכון העובדת (מא/7); צילום של הסכם עבודה שנערך בין הנאשמת לבין העובדת ביום 1.6.10 שבו נכתב, בין היתר, כי העובדת תעבוד בביתה של הנאשמת, כי הנאשמת הינה המעסיקה של העובדת, כי הנאשמת תשלם עבור ביטוח רפואי שיערך לעובדת (מא/8); קבלה שהוצאה לנאשמת בנוגע לביטוח רפואי שנערך על ידה לעובדת לתקופה הרלבנטית לכתב האישום (מא/9).

    

5. עיון בהודעות הנאשמים מלמד כך: הנאשמת מסרה כי לנאשמים לא היה במועד הרלבנטי היתר העסקה של עובדת זרה וכי הם אף לא היו מודעים לכך שיש צורך בהיתר שכזה; כי לפני תחילת ההעסקה של העובדת, הנאשמת ביקשה מן העובדת להציג לה את דרכונה שבו היה כתוב כי יש לעובדת רישיון עבודה בישראל הן באנגלית והן בעברית; כי העובדת הועסקה בבית הנאשמים כחודשיים-שלושה; כי הנאשמת היא שנתנה לעובדת הוראות עבודה; כי העובדת עסקה בעבודות ניקיון ומשק בית והתגוררה בביתם של הנאשמים וכי נערך לעובדת ביטוח רפואי. בנוסף, במהלך החקירה נשאלה הנאשמת האם אשרת העבודה שהיא ראתה בדרכון העובדת הייתה בתוקף ועל כך השיבה כי היא איננה יודעת ועוד היא השיבה - כי היא לא ראתה באיזה ענף היה לעובדת היתר עבודה מאחר והנאשמים לא ידעו שמדובר בעבירה וכי ההעסקה נעשתה בתום לב מתוך הסתמכות על דברי העובדת שאמרה שיש לה אשרת עבודה בתוקף וכן, על יסוד הסתמכות על דרכון העובדת שבו ראתה כי מותר לה לעבוד בישראל (ראה מא/5).