הע"ז 3910-05-12

ביום 15.08.13 ניתנה החלטתי בבקשת הנאשמים לקבל לידיהם מסמכים שונים, במסגרת סעיף 74 לחסד"פ (להלן – "ההחלטה").

במסגרת החלטה זו, הוריתי למאשימה, בהסתמך על החלטת בית הדין הארצי בע"פ 29798-10-11 מדינת ישראל נ' מרים יהודית עמית (להלן – "פרשת עמית"), להמציא לנאשמים מסמכים שונים (סעיף 2 להחלטה הנ"ל).

ביום 05.10.13, לבקשת המאשימה, הוריתי על עיכוב ביצוע החלטתי הנ"ל, וזאת עד לאחר קבלת החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה בשני ערעורים שהיו תלויים ועומדים בפניו, ושעניינם מהותו והיקפו של חומר חקירה במסגרת טענה להגנה מן הצדק מסוג אכיפה בררנית.

ואכן ביום 09.09.15 יצאה החלטה עקרונית ורחבת היקף מלפני בית דין הארצי (עפ"א 16393-12-13, עפ"א 43130-02-14 מדינת ישראל נ' אלירן דואב ואח' (להלן – "פרשת דואב" או "החלטת בית הדין הארצי"), אשר קבעה כי האכסניה המתאימה לבירור טענות מסוג 'הגנה מן הצדק' אינה באמצעות סעיף 74 לחסד"פ, כי אם בשלב ניהול הראיות, בין היתר באמצעות סעיף 108 לחסד"פ. ואלו עיקרי ההחלטה:

1. בהתאם להלכת בורוביץ' (ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6), 806-807 (2005), ביטול הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה מהלך קיצוני שבית המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר;

2. אכיפה בררנית שהנה אחד הביטויים של טענת הגנה מן הצדק משמעה אכיפת הדין נגד אדם אחד והימנעות מאכיפתו נגד אחרים, כאשר מדובר במקרים דומים. המשמעות היא כי סמכות האכיפה הופעלה ללא כל טעם טוב להבחנה בין המקרים, באופן שיוצר פגיעה בעיקרון השוויון, וזאת על רקע השגת מטרה פסולה, או על יסוד שיקולת זר, או מתוך שרירות גרידא או תוך חריגה ממתחם הסבירות;

3. לרשות המנהלית עומדת חזקת התקינות המנהלית, כל עוד לא הוכח אחרת והנטל לסתור את החזקה מוטל על הנאשם שבפיו הטענה לאכיפה בררנית;

4. הדרך לבירור טענה של אכיפה בררנית, מחייבת את בית המשפט להיכנס כבר בשלב הראשון לבדיקה פרטנית של חומר הראיות שלפניו, וזאת על מנת להשתכנע, לכל הפחות, כי הנאשם נמנה עם קבוצת השוויון הרלוונטית שעליה הוא מצביע בטענתו לאכיפה בררנית.