הע"ז 3852-05-12 מדינת ישראל נ' מרוז

בפתח גזר הדין אבקש להתנצל בפני הצדדים ובאי כוחם על הזמן הרב שחלף עד מתן גזר הדין.

1. בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפני ביום 26.11.13, הורשעה הנאשמת, על פי הודאתה בעבירות של העסקת עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2 (א)(1), 2(א)(2) ו- 2 (ב)(3) לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

2. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

3. ב"כ המאשימה טען, כי הנאשמת הורשעה בעבירה חמורה והפנה לבג"צ פולגת, שם פורטו ההשלכות השליליות והאכיפה המוגברת שננקטו עקב התופעה הזו. עוד הטעים, כי המדובר בעובדת שהועסקה מידי יום במשך כשנה בעבודות משק בית, בנוסף מדובר בעובדת שנכנסה לישראל באשרת עבודה בענף הסיעוד על שם מעסיק אחר מיום 30.07.10 ושהתה בישראל ללא אשרה כלל. בנוסף לכל האמור לעיל, הנאשמת העסיקה את העובדת ללא ביטוח רפואי כפי שנדרש בחוק.

4. לאור האמור לעיל, טען ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות העניין הוא עונש שלא יפחת מ50% מהקנס הענשי המקסימלי ולא יעלה על 80% הימנו ועתר לעונש בסכום שלא יפחת מסכום של 40,000 ₪. עוד עתר לכך שביה"ד יורה לנאשמת לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד. הסניגור טען כי בקשת הנאשמת להמיר את כתב האישום בקנס מנהלי, שהופנתה למאשימה, נדחתה והפנה לנימוקים שצוינו שם.

5. עוד טען, כי הנאשמת הודתה במיוחס לה ונטלה אחריות על ביצוע העבירה. הסניגור פרט את הנסיבות בהן נעברה העבירה וטען כי העובדת הזרה היתה מועסקת אצל אבי הנאשמת במשך תקופה של 6 שנים וסעדה אותו עד יומו האחרון בהיותו חולה. במהלך תקופה זו הפכה לבת בית בביתה של הנאשמת.

6. לאחר פטירתו של אבי הנאשמת, חדלה העובדת לעבוד עבור משפחתה של הנאשמת והיא התגוררה למיטב ידיעת הנאשמת בת"א עם בן זוגה. בחלוף כ- 10 חודשים פנתה העובדת לנאשמת בבקשה לקבלת סיוע כספי והציע כי תטפל בבנה של הנאשמת שעלה לכיתה א' ותעשה מעט עבודות בית. הנאשמת חשה חובה מוסרית עמוקה כלפי העובדת הזרה שטיפלה במסירות באביה ולא מצאה לנכון בנסיבות האלה לסרב לבקשת העובדת.

7. זאת ועוד. בחלוף 3 חודשים מתחילת עבודתה אצל הנאשמת, הודיעה לה העובדת כי היא בהריון בנסיבות אלה הרגשת המחויבות של הנאשמת כלפיה רק גברה. מבחינת הקנס הראוי בנסיבות העניין, עתר הסניגור לקנס בין 15,000 ₪ ל- 26,000 ₪.

    

   דיון הכרעה