הע"ז 33500-06-14

בפניי בקשת הנאשמת להורות על המצאת חומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחסד"פ.

1. הנאשמת הגישה בקשה לגילוי חומרי חקירה שונים. לאחר שהתקבלה תגובתה מאשימה בכתב, התקיים בפניי דיון ביום 10.11.15, אשר בסופו, הודיע הסניגור, כי הוא מצמצם את בקשתו למסמכים המצוינים בסעיף 15(ג) לבקשה, קרי, "כל מסמך ו/או המידע אשר הוצג לבית המשפט הנכבד ביום 29.11.12, כבוד השופטת סילש ואשר סומן "במ-1".

2. יצוין כי הרקע לבקשה הנו טענותיה של הנאשמת לעניין חוקיות החיפוש שנערך בביתה.

3. לשאלת בית הדין, אשר הופנתה לב"כ המאשימה במהלך הדיון האם יש דבר מה חסוי במסמכים שהועברו לעיונה של השופטת, השיב הלה, שלא ידוע לו, ושב על הטענה כי "לא מדובר בצו חיפוש כי אם בצו כניסה לבית כדי לבדוק אך ורק אם נמצא שם עו"ז" (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורות 8-9).

4. ביום 10.11.15 הגיש הסניגור "הודעה דחופה בהמשך לדיון מיום 10 בנובמבר" ושב והטעים כי אחת מטענות ההגנה של הנאשמת הנה חוקיות החיפוש, הצדקתו, בין כ"כניסה" ובין כ"חיפוש", אשר נחוץ לנאשמת לצורך ביסוס טענתה בדבר אי חוקיות הכניסה לחצריה.

5. בהחלטתי מאותו יום, ניתנה למדינה האפשרות ליתן תגובתה עד ליום 15.11.15, אלא שעד למועד מתן החלטה זו, היא בחרה שלא להגיב.

6. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. בהתאם להלכה הנוהגת, חומר חקירה הנו, בין היתר, כל מסמך רלוונטי גם אם הוא מצוי ב"פריפריה" של נשוא כתב האישום.

7. משהוצהר כי לא ידוע על חסיון כלשהו ביחס לחומר שהובא בפני כב' השופטת שהוציאה את הצו, שוב איני רואה כל מניעה שלא יימסר לסניגור על מנת שיווכח אל נכון האם הכניסה לחצרי הנאשמת היתה אכן חוקית, אם לאו.

8. חומר זה רלוונטי לטענת הגנה בסיסית של הנאשמת, שכן אם יסתבר כי הכניסה לחצרים היתה בלתי חוקית, עשוי הדבר להיות בעל השפעה ישירה על כתב האישום ועל ההליך הפלילי כולו.