הע"ז 33257-09-13

כללי

1. בפניי בקשת הנאשמת להורות על ביטול כתב האישום שהוגש כנגדה, וזאת מחמת יישום שגוי ובלתי סביר של הנחיות היועמ"ש בנוגע להגשת כתבי אישום; הגנת זוטי דברים ושיהוי של שנתיים וחצי בהגשת כתב האישום.

2. לחילופין, עותרת הנאשמת לכך שבית הדיןיורה למאשימה לשוב ולבחון את נסיבות ביצוע העבירה בתום לב ובנפש חפצה ולנמק את החלטה החדשה.

3. בנוסף, דורשת הנאשמת לקבל לידיה מסמכים שונים על מנת לבסס טענת הגנה מן הצדק מסוג אכיפה בררנית.

4. אקדים אחרית לראשית – לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובת הנאשמת לתגובה, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להידחות על כל ראשה וחלקיה. ואלו הם טעמיי.

    

   טענות הנאשמת בתמצית

5. לטענת הנאשמת, המאשימה הפעילה שיקול דעת שגוי ובלתי סביר בהחלטתה להגיש כנגדה כתב אישום, וזאת ממספר טעמים, ביניהם: תקופת העסקה קצרה בת שלושה חודשים בלבד, קיום ביטוח רפואי לעובדת הזרה ע"י מעסיק אחר, התעלמות משיקולים לקולא, שיהוי של שנתיים וחצי בהגשת כתב האישום ממועד גביית העדויות הרלוונטיות, היות כתב האישום דנן הראשון ויחיד לנאשמת, שהנה בעלת עבר נקי, היותה אדם פרטי שההשלכות של הרשעה פלילית וכתוצאה מכך רישום פלילי על עתידה יהיו משמעותיות ביותר והצגת מצג ע"י העובדת הזרה, לפיו אין מניעה חוקית להעסקתה. עוד טענה כי עומדת לה הגנת זוטי דברים.

6. המאשימה בתגובתה, טענה כי עובר להגשת כתב האישום נערך, כמתחייב, מזכר נימוקים, בוהועלו שיקוליה להגיש כתב אישום חלף הטלת קנס מנהלי, והכל כמצוות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות.

7. ביחס להנחיות עצמן, נטען כי מדובר ברישמה לא סגורה וכי במקרה דנן נמצאו לא פחות משלוש חלופות המצדיקות הגשת כתב אישום.