הע"ז 32422-01-13 מדינת ישראל נ' שני ואח'

בישיבה שהתקיימה בפני ביום 5/11/15 הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם, בגין העסקת עובדת זרה בעבודת משק בית בביתם וזאת ללא היתר (עבירה לפי סעיף 2(א), לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991). ההעסקה בוצעה בשנת 2011 ונמשכה כחודש ימים.

אציין, כי על אף שהעבירה שעניינה העסקת עובד בלא היתר סווגה כעבירה מנהלית (שדרך המלך באכיפתה היא בהטלת קנס בסך 5,000 ₪), כתב האישום דנן הוגש בהתאם למדיניות מחמירה שאימצה המדינה, בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים במשק בית. בהתאם למדיניות זו, המדינה איננה מסתפקת בהטלת קנס מנהלי, אלא נוקטת בהליך פלילי יזום, במסגרתו היא עותרת להרשעה פלילית ולהטלת סנקציה כספית משמעותית על מעסיקים של עובדים זרים במשק בית.

בהמשך הישיבה נשמעו הטיעונים לעונש.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טען כי במספר רב של פסקי דין נקבע כי העבירות על חוק עובדים זרים הפכו למכת מדינה וכן כי הפסיקה עמדה לא אחת על חומרת העבירה. עוד הובהר, כי בתחום עבודות משק הבית המדינה לא מצאה לאפשר השתלבות של עובדים זרים, וזאת בין היתר על מנת שהעובדים הזרים לא יתפסו את מקומות העבודה של העובדים הישראלים המועסקים בענף.

מדובר בעבירה שהמניע לה הוא כלכלי ולפיכך, על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית יש מקום כי הסנקציה הכספית שתוטל על הנאשמים תהיה מרתיעה. לנוכח האמור טוען ב"כ המאשימה כי הפסיקה קבעה כי הרף התחתון בענישה צריך לעמוד על כפל הקנס המנהלי. לדידו טווח הענישה המתאים לעבירה הוא בין 20% ל 80% מהקנס הפלילי המקסימלי (58,400 ש"ח) לכל אחד מהנאשמים. לנוכח האמור מבקשת המאשימה להטיל על כל אחד מהנאשמים קנס כספי בסך 12,000 ₪ וביחד 24,000 ש"ח.

הנאשמת 2 טענה בשם הנאשמים, תוך שהביעה צער עמוק על האירועים שהובילו להגשת כתב האישום, אשר חורגים מהתנהלותם הנורמטיבית של הנאשמים בדרך כלל, הנאשמת היא עו"ד במקצועה והנאשם פעיל כמתנדב במשטרת ישראל. בעדותה פירטה את הרקע והנסיבות המיוחדות שהובילו להעסקת העובדת הזרה, על רקע קליטתה להריון לאחר חודשים של טיפולי פוריות והפלה של העובר. הנאשמת מדגישה כי לעובדת היה ביטוח רפואי בעת שהועסקה על ידם וכי הועסקה בתנאים הוגנים.

הנאשמת הפנתה לפסיקה של בית דין זה, שבה בנסיבות דומות ואף חמורות יותר, הוטלו קנסות נמוכים מהקנס לו טענה המאשימה (הע"ז 50315-05-14 מ"י נ' עוזיאל; הע"ז 1996-07-12 מ"י נ' מן; הע"ז 7246-08-13 מ"י נ' אפנגר; הע"ז 40911-09-12 מ"י נ' מאיה; הע"ז 36861-09-12 מ"י נ' יטיב; הע"ז 11079-09-13).

עוד ציינה הנאשמת כי התנהל מו"מ בינה לבין עו"ד קלו התובע שייצג את המאשימה לפני שהטיפול בתיק הועבר לעו"ד טוניק. לדברי הנאשמת במהלך המו"מ הציע עו"ד קלו, על דעת הממונים עליו, לסיים את התיק בהסדר טיעון ובקנס בסך 15,000 ₪. אלא שההסכם לא השתכלל בטרם הועבר הטיפול בתיק, וזאת בין היתר על רקע שירות מילואים אליו נקרא עו"ד קלו במבצע צוק איתן.