הע"ז 32336-03-14 מדינת ישראל נ' אלטשולר

הנאשם הורשע בעבירה של העמדת תנאי מגורים שאינם הולמים לעובד זר, עבירה על סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - החוק). בטיעוניה לעונש טוענת המאשימה, בין היתר, כי הנסיבות בהן הורשע הנאשם היו ברף החמור ביותר של עבירת אי העמדת מגורים הולמים לעובד זר, בכך שהעמיד מגורים בלתי הולמים שאינם ראויים למגורי אדם. על פי המאשימה, בכך פגע הנאשם פגיעה אנושה בכבוד האדם, בחירותו ובאנושיותו של העובד הזר. נטען כי הדרך היחידה למיגור תופעת ניצולם של עובדים זרים היא באמצעות הרתעה והטלת קנסות מירביים. המאשימה עותרת להטיל על הנאשם את הקנס המקסימלי בגובה 116,800 ש"ח, וכן לחייבו לחתום על התחייבות להימנע מעבירות דומות, כאשר ההתחייבות תהיה בגובה סכום זה ולמשך שלוש שנים.

הנאשם טוען כי יש להשית עליו קנס סמלי. לטענתו מתחם הענישה ההולם הינו בטווח שבין קנס סמלי לבין קנס של 2,500 ש"ח. הנאשם טוען, בין היתר, כי אין לו הרשעות פליליות; כי הוא חקלאי וכי העבירה נעברה בנסיבות שבהן מתמודדים חקלאים עם גניבות בשטחים פתוחים; כי הוא מתנדב ותורם לחברה; וכי מצבו הכלכלי אינו טוב, בין היתר מאחר ותחום החקלאות מצוי בקשיים. מוסיף הנאשם וטוען כי לא יחזור יותר על ההתנהלות שהביאה להרשעתו, ומסביר כי לא היתה אפשרות להסדיר מגורים הולמים בשטח מרעה, שכן מדובר בשטחים משתנים וזמניים. נטען גם כי מן הראוי היה שהמאשימה לא תגיש כנגדו כתב אישום כפי שבסופו של דבר עשתה.

נתתי דעתי לכלל טענות הצדדים ולמסמכים שהגישו במהלך טיעוניהם לעונש. לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשם עונש של קנס כפי שיפורט להלן.

בהכרעת הדין נקבע כי העובד הזר התגורר בעגלה במשך חודשיים. מדובר היה בתקופה שבה נדרשה נוכחות העובד הזר בשטח המרעה במהלך תקופת ההמלטות של עדר הפרות. מכאן, שבענייננו מדובר בעבירה אחת שהיוותה אירוע אחד. עצם העובדה כי ההלנה של העובד הזר במגורים שאינם עומדים בדרישות החוק נמשכה במשך תקופה של כחודשיים, אינה הופכת את המקרה לאירועים נפרדים אשר נבחנים על פי יחידת זמן יומית, שכן מדובר במסכת עבריינית אחת (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 2 לפסק דינו של השופט פוגלמן (29.10.2014)). אף המאשימה לא טענה כך.

באשר למתחם הענישה ההולם, יש ליתן את הדעת כי בנסיבות דנן - בהן העמיד הנאשם לרשות העובד הזר מגורים שאינם מתאימים למגורי אדם (סעיף 6 להכרעת הדין) - נפגע כבוד האדם של העובד הזר. מעמדו של העובד הזר הוא מעמד חלש ופגיע הנתון פעמים רבות לחסדיו של מעסיקו. במיוחד כך בנוגע למגורים אותם מעמיד המעסיק לרשות העובד הזר, שכן לעובד הזר אין ברוב הפעמים מגורים פרטיים משלו. כן יש להביא בחשבון את העובדה כי בין הנאשם לבין העובד הזר קיימים פערי כוחות; כי העמדת המגורים הבלתי הולמים נעשתה במסגרת עסקו של הנאשם כחקלאי; וכי המניע לביצוע עבירות על החוק הוא פעמים רבות מניע כלכלי. מנגד, יש ליתן את הדעת לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. שוכנעתי כי הרקע לכך שהנאשם העמיד לרשות העובד הזר מגורים שאינם הולמים נבע בשל רצונו של הנאשם לשמור על עדר הפרות מפני גניבות. מדובר היה בהעמדת מגורים לעובד הזר באותו מקום, שנמשכה לתקופה קצרה יחסית, אשר קשורה היתה קשר הדוק לעונת ההמלטות של עדר הפרות. לא היה כאן נסיון להעמיד לרשות העובד הזר באופן קבוע על פני כל השנה מגורים שאינם הולמים. כמו כן יש ליתן את הדעת כי העובד הזר לא נדרש ללון בשטח פתוח כי אם במקום מקורה – רכב ששימש בעבר אמבולנס - ולרשותו עמדה גישה למים, למזון ועוד, הכל כמפורט בהכרעת הדין. מדובר היה בעבירה שנעברה כלפי עובד זר אחד ולא כלפי קבוצת עובדים זרים. בנוסף, יש לציין כי מעבר לפגיעה בכבודו של העובד הזר, לא נטען וממילא לא הוכח, כי נגרם לו נזק אחר בשל כך שהתגורר בעגלה. לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, נראה לי כי יש להקיש מההלכה שנפסקה בע"פ (ארצי) 57160-01-14 מדינת ישראל נ' חדווה הורים בע"מ, פסקאות 21-23 לפסק הדין (8.11.2014). משכך, הרף התחתון במתחם הענישה ההולם, לצורך השתת קנס כספי, יעמוד על כפל הקנס המנהלי שניתן היה להשית על הנאשם לפי חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו - 1985. על פי תקנה 2(1)(ב) לתקנות העבירות המינהליות (קנס מנהלי - עובדים זרים), התשנ"ב - 1992, ניתן היה להטיל על הנאשם בגין העבירה בה הורשע קנס מנהלי בגובה 2,500 ש"ח, ומשכך הרף התחתון של מתחם הענישה יעמוד על קנס של 5,000 ש"ח. הרף העליון של מתחם הענישה יעמוד על 30% מהקנס הפלילי המרבי הקבוע בסעיף 2(ב)(ב) לחוק. היינו, 30% מתוך קנס מקסימלי של 116,800 ש"ח, שהוא קנס של 35,040 ש"ח. אקבע כי בנסיבות דנן אין לראות בעבירה בה הורשע הנאשם כעבירה יומית נמשכת, הכל כמפורט לעיל. אף המאשימה לא טענה כי יש להשית קנס לפי הוראת סעיף 2(ב)(ב) סיפה לחוק.

עתה יש לעבור לגזירת עונשו של הנאשם בתוך המתחם. כאן יש להביא בחשבון כי בטיעונו בפני נטל על עצמו הנאשם אחריות והבטיח שלא יחזור על התנהלותו. יש להביא בחשבון גם כי הנאשם שיתף פעולה עם המפקחים מטעם רשות האוכלוסין וההגירה אשר ערכו את הביקורת ביום 9.10.13. שיתוף פעולה זה מצא ביטויו בכך שהנאשם השיב לשאלות המפקחים ונתן שם גרסה מפורטת. יש ליתן גם את הדעת לכך שהתברר כי לנאשם אין עבר פלילי כלשהו (מוצג נ/5); הוא אדם שמתנדב ותורם לקהילתו, לרבות התנדבות במשמר הגבול למניעת פשיעה חקלאית ופשיעה פלילית באזור מגוריו (מוצג נ/3); והשתת קנס גבוה מידי עשויה לפגוע בנאשם לאור מצבו הכלכלי הקשה, אשר זכה לעיגון במסמך של הבנק בו מנהל הנאשם חשבון (מוצג נ/6) ממנו עולה כי הנאשם חב לבנק עשרות אלפי שקלים. לא מצאתי ממש בטענות הנאשם לעניין אכיפה בררנית. בנסיבות ביצוע העבירה, כפי שפורטו בהכרעת הדין, לא נפל פגם בכך שהמאשימה יזמה הגשת כתב אישום. מנגד, יש להביא בחשבון את הצורך בהרתעה, הן של הנאשם והן של מעסיקים אחרים - כך שלא יועמדו מגורים בלתי הולמים לעובדים זרים. לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, באתי לכדי מסקנה כי יש להשית על הנאשם קנס בגובה של 12,000 ש"ח, אשר ישולם ב-20 תשלומים שווים חודשיים ורצופים, הראשון בהם ביום 1.3.15.