הע"ז 30731-11-15 מדינת ישראל נ' מירי ואח'

בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.04.16 הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, בעבירה של העסקת עובדת זרה למשך שנתיים וללא עריכת ביטוח רפואי, בניגוד לחוק חוק עובדים זרים, תשנ"א-1991. ביום 10.05.16 נשמעו הטיעונים לעונש.

ב"כ המאשימה טען, כי מדובר בעבירות שעל פי רוב נעברות על ידי אוכלוסייה בגירה ונורמטיבית מיסודה ומרקע סוציואקונומי מסוים, ולמרות זאת וחרף מאות גזרי דין שניתנו החל משנת 2010 על עבירות בנסיבות דומות של העסקת עובד זר בעבודות משק בית, לא הושגה ההרתעה הנדרשת.

על מנת שהאכיפה תהיה אפקטיבית וההרתעה תשיג את יעדה, וכן בהתאם לפסיקה הרואה בעבירות כמכת מדינה המחייבת ענישה כלכלית, עתר ב"כ המאשימה להטיל עונש מרתיע שיגלם בתוכו הן את עיקרון ההלימה והן "תרופה" לפגיעה החמורה בערכי חברה ומוסר, כפי שנקבע בפסיקת בתי המשפט.

עוד טען, כי ביחס לכל אחד משני הנאשמים חל תיקון 15 לחוק עובדים זרים, הקובע עונש מינימום של 10,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין, בנוסף לקנס שיש לגזור בגין העבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי.

באשר למתחם הענישה, ביקש כי לגבי כל אחד מהנאשמים ייקבע מתחם ענישה נפרד, והטעים, כי במקרה דנן, ההצדקה לכך קמה לאור טענת הנאשמים כי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום, הם לא היוו יחידה כלכלית משפחתית אחת, שכן הנאשם לא התגורר בבית המשפחה באופן רציף.

עוד טען, כי בשים לתקופת העסקה של כשנתיים, במהלכה העובדת הזרה התגוררה בבית הנאשמים, כשאין לה אישור שהייה בישראל, מתחם הענישה ההולם צריך לנוע בין 20% ל-80% לכל אחד מבני הזוג ולגבי עבירת הביטוח בין 5,000 ₪ ל-20,000 ₪ לכל אחד.

באשר לעונש עצמו, עתר לכך כי על כל אחד מבני הזוג, יוטל בגין עבירת העסקה שלא כדין קנס בשיעור 17,000 ₪ ובנוסף, בגין העבירה של אי עריכת ביטוח, קנס בשיעור 7,000 ₪ לכל אחד מהם. עוד ביקש כי בית הדין יחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע עבירה נוספת למשך שלוש שנים שאם לא כן, יוטל עליהם הקנס המרבי הקבוע בחוק, אשר עומד על 58,400 ₪ לגבי העבירה של העסקה שלא כדין.

ב"כ הנאשמים טען כי מדובר בעבירה ראשונה שלהם וכי הם הביעו חרטה מלאה וחסכו זמן שיפוטי. האינטרס הציבורי, טען, מתקיים בעצם הרשעתם בפלילים.

ביחס לנסיבותיהם האישיות, טען כי מדובר בהורים לשלושה ילדים, מתוכם שניים קטינים והוסיף כי בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום הם חיו כפרודים מבחינה אישית אך המשיכו להוות יחידה כלכלית אחת וניהלו משק בית משותף, בניגוד למה שהוצג.