הע"ז 24067-12-14 מדינת ישראל נ' גים רשיק ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 17.11.15, הורשעו הנאשמים בעבירות של העסקת 2 עובדות זרות שלא כדין וללא ביטוח רפואי, עבירות על סעיפים 2(א)(1) ו- (2), 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים התשנ"א-1991 (להלן – "חוק עובדים זרים" או "החוק").

1. כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

2. ב"כ המאשימה טען כי מדובר בשני אירועים שונים של העסקת שתי עובדות זרות שלא כדין וללא ביטוח רפואי. בכל אחד מהמקרים כל אחת מהעובדות עבדה חמישה חודשים אצל הנאשמים והתגוררה בביתם. עובדות אלה נכנסנו לישראל באשרת תייר, אלא שלגבי העובדת מושא כתב האישום השני, אשרת התייר אף היא לא היתה בתוקף במועד תחילת העסקתה אצל הנאשמים.

3. ב"כ המאשימה הטעים כי למרות מאות גזרי דין שניתנו במקרים דומים נגד אוכלוסייה נורמטיבית בעיקרה, בוגרת ולמרות שבמקרה הנדון, עובר לביקורת הראשונה מושא כתב האישום, גם הוטל בגין אותו אירוע קנס מנהלי על העסקה בנסיבות דומות קודמות על הנאשם, ולמרות שלפי האירוע הראשון משנת 2013 נתפסה אצל הנאשמים עובדת זרה, הנאשמים לא למדו דבר ובשנת 2014, שנה לאחר מכן, נתפסה אצלם עובדת זרה נוספת.

4. המסקנה המתבקשת מכך, טען, היא כי הענישה חייבת להיות מרתיעה ומרתיעה דיה באופן ספציפי בעניינם של הנאשמים, שכן נקבע במספר רב של פסקי דין שהעסקת עובד זר שלא כדין ובפרט בעבודות משק בית מהווה מכת מדינה שפוגעת באפשרות התעסוקה של הישראלים וכי לעבירה מניע כלכלי המחייב ענישה כלכלית מרתיעה על מנת להילחם בתופעה שטומנת בחובה השלכות ופגיעה חמורות במוסר ובחברה.

5. ב"כ המאשימה ציין, כי בגין כל אחד מהאירועים ובגין כל אחד מהנאשמים חל תיקון 15 לחוק עובדים זרים משנת 2012, הקובע קנס מינימום בסך 10,000 ₪ בגין עבירה של העסקה שלא כדין, והוסיף שבעניינם של הנאשמים, מאחר שכבר הוטל עליהם קנס מנהלי בעבר, הרי שאם היה מוטל עליהם קנס מנהלי גם הפעם ולא היה מוגש כתב אישום, הקנס היה מוטל בסכום כפול עפ"י הוראות הדין בגין כל אחת מהעבירות היה מוטל קנס בסך 10,000 ₪, הן ביחס של העסקה שלא כדין והן ביחס להעסקה ללא ביטוח רפואי.

6. לפיכך, ביקש לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אחד מהאירועים, לכל אחד מהנאשמים ולכל אחת מהעבירות, הן מתחם ביחס לעבירה של העסקה שלא כדין והן ביחס לעבירה של העסקה ללא ביטוח רפואי.

7. עוד טען, כי בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה שתוארו לעיל ומפורטות בכתב האישום, המאשימה סבורה שבגין כל אחד מהאירועים ובגין כל אחד מהנאשמים מתחם הענישה של העסקה שלא כדין צריך לעמוד בין 20% ל-80% מהקנס המרבי ולגבי עבירת הביטוח, מתחם העונש ביחס לכל אחד מהאירועים ולכל אחד מהנאשמים צריך לעמוד בין 5,000 ₪ ל-20,000 ₪.

8. ב"כ המאשימה הוסיף, כי מעורבותו של הנאשם 1 היתה גבוהה יותר לעומת מעורבותה של הנאשמת 2 ולכן בגין האישום הראשון של העסקה שלא כדין, בהתייחס לשנת 2013, ביקש שיוטל עליו קנס בסך 18,000 ₪. לגבי סעיף הביטוח באירוע משנת 2013, ביקש שיוטל עליו קנס בסך 6,000 ₪, שכאמור הוא קנס נמוך אפילו ביחס לקנס המנהלי שהיה מוטל עליו.