הע"ז 21102-12-12 מדינת ישראל נ' עשור ואח'

רקע

1. ביום 4.1.15 הורשעו הנאשמים, על יסוד הודאתם, בעבירה של העסקת עובדת זרה ללא היתר ובלא שהסדירו עבורה ביטוח רפואי (עבירות לפי סעיף 2(א) ו- ב (ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א 1991). העבירה בה הורשעו הנאשמים בוצעה בין החודשים יוני 2010 מרץ 2011 בעת שהנאשמים העסיקו את העובדת הזרה בביתם שבהרצליה, ואף הלינו את העובדת בביתם.

    

2. על אף שהעבירה שעניינה העסקת עובד בלא היתר סווגה כעבירה מנהלית (שבצידה קנס בסך 5,000 ₪), כתב האישום דנן הוגש בהתאם למדיניות מחמירה שאימצה המדינה, בכל הנוגע להעסקת עובדים זרים במשק בית. בהתאם למדיניות זו, המאשימה איננה מסתפקת בהטלת קנס מנהלי אלא נוקטת בהליך פלילי יזום, במסגרתו היא עותרת להרשעה פלילית ולהטלת סנקציה כספית משמעותית על מעסיקים של עובדים זרים במשק בית.

    

3. כאמור, הצדדים הגיעו להסדר ולפיו הודו הנאשמים בעובדות כתב האישום והורשעו.

    

4. המאשימה ביקשה להשית על הנאשמים קנס במשותף של 25,000 ₪ בגין העסקה שלא כדין וקנס בשיעור 6,000 ₪ בגין העבירה של אי הסדרת ביטוח רפואי. בנוסף עתרה כי הנאשמים יחתמו על התחייבות להימנע מביצוע העבירה בה הורשעו לתקופה של 3 שנים.

    

5. במסגרת הטיעונים לעונש ביקש ב"כ הנאשמים להשית את הקנס המינימאלי בשיעור 5,000 ₪ שעומד לכל עבירה. לדבריו, המדובר במשפחה שמונה 4 ילדים כאשר אחת הבנות עיוורת בעין אחת ואף אבי המשפחה- הנאשם 2 הינו נכה בעל 97% נכות, כך שלאור מצבם יכולים ורשאים היו להעסיק עובד זר. הנאשמת אף טענה כי הייתה בטוחה שמדובר בתיירת עם ויזה לשנה וכי היא רשאית להעסיקה.

    

6. בנוסף טען ב"כ הנאשמים כי העסקת העובדת נמשכה מספר חודשים בלבד כאשר העובדת לנה בבית הנאשמים לסירוגין. הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום וחסכו בזמן שיפוטי יקר.