הע"ז 1705-08.25 נובמבר 2014

1.בהכרעת דין מיום 18/9/14 הורשעו הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

 הנאשמת 1 הורשעה בעבירה לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991, וזאת ביחס לארבעת העובדים נשוא כתב האישום.

הנאשם 2 הורשע בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, עבירה על הוראות סעיפים 5, 2(א)(1) ו-(2)(א)(2) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 (להלן: "חוק עובדים זרים") ביחס לארבעת העובדים נשוא כתב האישום.

2. הצדדים הגישו בכתב את טיעוניהם ביחס לגזר הדין, והמאשימה אף הגישה תגובתה לסיכומי הנאשמים. כבר בפתח הדברים נציין, כי תיקון 113 לחוק העונשין חל במקרה דנן, היות והכרעת הדין ניתנה ביום 18/9/14, היינו לאחר מועד כניסת התיקון לתוקף ביום 10/7/12.

טענות המאשימה

3. לטענת המאשימה, הנאשמים הורשעו לאחר ניהול הליך מלא של הוכחות. העבירות בהן הורשעו הנאשמים בוצעו במסגרת עיסוקיהם, והכל במטרה לייצר רווח כלכלי. תיקון 113 לחוק העונשין חל במקרה דנן. יש להשיג הרתעה באמצעות הטלת קנסות שיביאו לפגיעה כלכלית בנאשמים. נאשם 2 טען טענותיו בעלמא, ללא כל ביסוס ותימוכין. העבירות בוצעו במסגרת משלח ידם של הנאשמים. לנאשמים עבר פלילי, וכבר הורשעו בעבירות על חוק עובדים זרים. הנאשמים נמנעו מלהתייצב בבית הדין, דבר שגרר צורך להוציא צווי הבאה כנגדם.

טווח הענישה הראוי בעבירות לפי חוק עובדים זרים ביחס לנאשמת 1 צריך להיות בין 35,000 ₪ ל- 90,000 ₪, ולגבי נאשם 2 9,000 ₪ - 17,000 ₪ (לעבירה). כמו כן, יש לחייב את הנאשמים לחתום על התחייבות להמנע מביצוע עבירות נוספות על החוק למשך למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שאם לא כן יוטל עליהם הקנס המירבי הקבוע בחוק.

לסיכום, ביקשה המאשימה להחמיר עם הנאשמים ולהטיל על הנאשמת 1 קנס בשיעור של 233,660 ₪, ועל נאשם 2 קנס בשיעור של 58,400 ₪.

טענות הנאשמים

4. לטענת הנאשמים, הזכות לניהול הליך פלילי הינה זכות שצריכה לקבל בכורה ולא להיות להם לרועץ. המאשימה איזכרה פסק דין בו המצב העובדתי היה חמור בהרבה לעומת הנתונים בתיק דנן, וכך גם הנסיבות שתוארו בגזר הדין, לכן אין לגזור גזירה שווה. הנאשמת 1 אינה פעילה מזה 3 שנים, ותפקידו של נאשם 2 היה פורמלי בלבד, שכן היתה מעורבות דומיננטית של אדם נוסף.