הסתדרות מדיצינית הדסה נ' הדסה דה וומן ציוניסט אורגניזשון ואח'

החלטה

ביום 11.2.14 ניתן צו הקפאת הליכים למבקשת. מאז ועד היום המבקשת והנאמנים שמונו לה ניהלו משא ומתן עם עובדי בית החולים ובכלל זה עם הרופאים. החלטה זו עוסקת בשתי בקשות אשר הוגשו על ידי הנאמנים. שתי הבקשות קשורות זו בזו. הבקשה הראשונה (בקשה מס' 19) עוסקת בהחרגת תובענות נזיקין; באישור להמשך תשלום חובות שהתגבשו בגינן ובהרחבת צו ההקפאה. הבקשה השנייה (בקשה מס' 22) עניינה באחריותם המקצועית של הרופאים והסדרת הכיסוי הביטוחי של המבקשת ושל הרופאים בגין התובענות הנזקיות.

הרקע לבקשות

1.בבקשה הראשונה נתבקש בית המשפט להורות על החרגתן מתחולת צו הקפאת ההליכים של תביעות בעילות של רשלנות רפואית בגין נזקי גוף בסכום בלתי קצוב התלויות והעומדות כנגד המבקשת לפני ערכאות שונות (לעיל ולהלן: "תובענות הנזיקין"), כאשר הוצאות ניהול ההגנה של המבקשת ימומנו מתוך המקורות שהובאו בחשבון לצורך זה במסגרת תכנית ההבראה. כן נתבקש לאשר למבקשת להמשיך ולשלם את התשלומים שהתגבשו במועד מתן צו הקפאת ההליכים לטובת נושי התובענות הנזיקין ולהורות על החרגת תחולת צו הקפאת ההליכים באופן שלא יהיה ניתן להמשיך או לנקוט בכל הליך משפטי או אזרחי כנגד מי מהרופאים והאחיות העובדים אצל המבקשת בגין תובענות נזיקיות החל ממועד צו הקפאת ההליכים, היינו מיום 11.2.14 ועד למתן החלטה אחרת. בבקשה השנייה, נתבקש בית המשפט לקיים דיון דחוף בנושא הסדרת הכיסוי הביטוחי בדבר אחריותם המקצועית של הרופאים וזאת בשל חילוקי דעות הקיימים בין המבקשת והנאמנים לבין הרופאים.

2.ביום 16.2.14 נעתרתי לסעד הראשון שנתבקש בבקשה הראשונה מהטעם שאין המדובר בחובות "ברי-תביעה" ולכן הם אינם תלויים במצבת הנשייה (לעת הזו), ממילא. לגבי הסעד השני, נקבע כי לכאורה מדובר בהעדפת נושים. לפיכך, קבעתי כי עובר למתן החלטה סופית בעניין, הכנ"ר נתבקש להביע את עמדתו. באשר לסעד השלישי, נקבע כי אין מקום לתיתו, שכן לא נמצא עיגון משפטי למתן צו הקפאת הליכים כנגד עובדי תאגיד, אלא כנגד בעלי מניות ונושאי משרה בו, וגם זאת במקרים חריגים.

3.הכנ"ר מסר את תגובתו היום (19.2.14) לעניין הסעד השני שנתבקש וטען כי יש להעניקו ולשלם לנושי התובענות הנזיקיות את כספי הפיצויים שנפסקו להם זה מכבר וזאת על בסיס האמור בסעיפים 350ח ו-350י"א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). בהחלטה שניתנה היום נקבע כי אכן נכון, אם ניתן פסק דין בנזיקין כנגד מי מעובדי המבקשת והמבקשת תחדל מתשלום אותו חיוב, החיוב "ייפול" על העובד. לכן, יתכן ויש בכך בכדי להוות "הפרה" של תנאי מכללא של חוזה עבודה שבין העובד ובין המבקשת לפיו על המבקשת לשאת בתשלומי התביעות. ברם, השאלה היא האם ניתן להורות על תשלום לנושה נזיקי לשם קיומו של הסכם בין העובד והמבקשת, ושאלה זו נותרה פתוחה עד למתן החלטה.

4.בדיון שהתקיים היום, הן הנאמנים והן באת-כוח הרופאים ביקשו מבית המשפט להעניק את שני הסעדים שטרם ניתנו על ידו, קרי להיעתר לבקשה לשלם לנושי התובענות הנזקיות (בקשה אשר טרם הוכרעה סופית) ולעיין מחדש בסעד השלישי, קרי הרחבת הקפאת ההליכים על הרופאים, חרף דחיית הבקשה בעניין זה מכבר. בא-כוח הכנ"ר חזר על עמדתו כי יש אכן מקום ליתן את הסעד המבוקש בעניין התשלום לנושי התובענות הניזקיות, אך טען כי אין מקום להידרש מחדש בסעד השלישי המבוקש, שכן דעתו היא שאין עיגון בדיון להרחיב את תחולתה של הקפאת ההליכים גם על עובדי המבקשת.

5.לפי טענת הנאמנים, הסעדים השני והשלישי קשורים זה בזה ותלויים זה בזה. לפי הטענה אליה הצטרפו גם הרופאים, אי תשלום פסקי הדין שניתנו כנגד המבקשת בתובענות הניזיקיות יגרור בהכרח הגשת תביעות אישיות כנגד הרופאים, דבר שיסכל לא רק את הליך ההקפאה וההבראה כי אם יגרום למצב שאיש מן הרופאים לא ישוב לעבודה בהיותו חשוף להגשת תביעות ניזקיות-אישיות כנגדו. על כך הוסיפו כי גם תקנת הציבור דורשת כי החובות על-פי פסקי דין חלוטים ישולמו לנושי התובענות הניזקיות ושהקפאת ההליכים תחול גם על ציבור הרופאים.

6.במסגרת הבקשה השנייה שהוגשה, הנאמנים דיווחו לבית המשפט כי הכיסוי הביטוחי על-פי פוליסת הביטוח אשר עמדה בתוקפה ערב ההקפאה עומד בתוקפו גם כיום על-פי תנאיו המקוריים. ברם, דעתם של הרופאים לא הייתה נוחה מהסדר זה. לטענתם, נוכח קריסתה הכלכלית של המבקשת וכניסתה להליך הקפאת הליכים, קיימות מספר בעיות הדורשות הסדרה מיידית של הכיסוי הביטוחי. על-פי פוליסת הביטוח הקיימת, למבקשת התחייבות כלפי חברת הביטוח לשאת על חשבונה בסכום ראשון של כל תביעה נזיקית בסך של עד 8.9 מיליון ₪ והדבר מהווה תנאי מקדמי לאחריות חברת הביטוח בהתאם לתנאי הפוליסה, בין אם מדובר בתביעה בה חויבה המבקשת בעצמה ובין אם מדובר בתביעה נגד עובדיה ולא כנגד המבקשת עצמה. במקרה בו המבקשת לא משלמת את סכום ההתחייבות, חברת הביטוח רשאית, אך אינה חייבת לשלם לתובע את הסכום שנפסק. במקרה שהמבקשת אינה משלמת את סכום התחייבותה וחברת הביטוח תשא במימון ההתחייבות וככל שתעשה כן, מאותו מועד, פוליסת הביטוח תבוטל. מכאן חששם של הרופאים כי המבקשת לא תשלם את סכום ההתחייבות שלה וזה יוביל לביטול הפוליסה באופן אוטומטי. לפיכך, לטענת הרופאים, יש צורך במינוי אקטואר חיצוני נטראלי אשר יברר אם אכן הפרישה המבקשת לקרן התביעות את הסכום אשר היא טוענת שיש בו כדי לשאת בתשלומי ההשתתפות העצמית על פי פוליסת הביטוח, בבוא העת. בנוסף נטען כי יש לצרף את הרופאים בהגדרת "המבוטחים" לפוליסה; ישנו צורך בהארכת תקופת הדיווח (Extended Reporting Period) בת 60 הימים על-פי הפוליסה למספר שנים; ולהגדיל את גבולות האחריות העומדים היום על 20 מיליון ₪ לאירוע ולא יותר מ-30 מיליון ₪ לשנה לסכום של 50 מיליון ₪ לפחות.

7.לפי דברי הנאמנים סכום התביעות המשולם מידי שנה על-ידי המבקשת עומד על כ-25 מיליון ₪. לפיכך, בתקופת ההקפאה בת שלושת החודשים צפוי כי סכום זה יעמוד על כ-8 מיליון ₪ בלבד. לטענתם, למרות שלא ניתן לזלזל בסכום מעין זה, הרי שבמכלול הדברים אין המדובר בסכום גבוה, כך שחששם של הרופאים שלא יהיה בידי המבקשת די כספים לשאת בסכום זה, הינו חשש רחוק.

8.לאחר הדיון הוגש הסכם בין החברה, הנאמנים והרופאים, לפיו הרופאים יחזרו לעבודה במידה ובית המשפט ייעתר לשני הסעדים המבוקשים בבקשה הראשונה וכי ינהלו משא ומתן כדי להסדיר את קיומו של כיסוי הביטוחי המלא לרבות כל הכרוך בכך. לפיכך, פטור אני מלתת את דעתי על שאלת הכיסוי הביטוחי ויש להתמקד אך בשאלת מתן הסעדים האחרים שבבקשה הראשונה.

תשלום התובענות הנזקיות

9.סעיף 350ח' לחוק עוסק בדינו של "חוזה קיים" שמשמעותו: "חוזה שחברה בהקפאת הליכים היא צד לו, מועד כריתתו קדם למועד תחילת הליכי ההבראה וביצועו טרם הושלם בידי שני הצדדים במועד האמור, אף אם בוטל כדין בסמוך לפני אותו מועד". לפי סעיף קטן (ג) לאותו סעיף, בעל תפקיד רשאי להחליט על המשך קיומו ("אימוץ") של חוזה קיים או על ויתור עליו. במידה ואוּמץ חוזה קיים, לפי סעיף 350י"א לחוק, יהיה דין חיובים שמועד קיומם ממועד האימוץ ואילך, כדין הוצאות הבראה.

10.במקרה זה ובכפוף להסדרת הכיסוי הביטוחי בשל הגשת תובענות ניזקיות כנגד הרופאים, קיימת הסכמה בין שני הצדדים ל"חוזה הקיים" (חוזי העבודה של הרופאים), קרי המבקשת מחד גיסא והרופאים מאידך גיסא, כי יש לאמץ חוזה זה. לטענת הצדדים, כמו גם הכנ"ר, אי תשלום החיובים הכספיים שהושתו על המבקשת במסגרת פסקי הדין שניתנו בתובענות הניזקיות, מהווה הפרה של החוזה הקיים ויש למנוע מצב מעין זה ולאפשר למבקשת לשלם חיובים אלו כחלק מהוצאות ההבראה.

11.לא ניתן להעדיף נושה אחד על פני נושה אחר במסגרת הליכי הקפאה והבראה. סעיף 350 ט"ז מורה, כי ההוראות לפי פקודת החברות (נוסח חדש), תשמ"ג-1983 (להלן: "הפקודה") החלות על פירוק חברה בידי בית המשפט (למעט מספר הוראות המפורטות בסעיף) יחולו על הליכי הבראה. משמעותו של דבר שסעיף 330(1) לפקודה הקובע כי: "נכסי החברה ישמשו לכיסוי חבויותיה בשיעור אחד לכולם", חל גם בהליכי הקפאה והבראה. לפיכך, תשלום לנושי התובענות הניזקיות כשלעצמו יכול להוות לכאורה העדפת נושים אלו על פני נושיה האחרים של המבקשת. העובדה שאי עמידה בתשלום התובעניות הנזקיות מהווה הפרה של "חוזה הקיים" שבין המבקשת ובין הרופאים שבאו עמה בברית חוזה קיים, אינה כשלעצמה מצדיקה את העדפת הנושים. ברם, המשאב העיקרי של המבקשת הוא הצוות הרפואי שלה. ללא צוות הרפואי: הרופאות, הרופאים, האחיות והאחים העובדים אצל המבקשת, יהיה בית החולים ריק מכל מתוכן. הכיסוי הביטוחי כמו גם ביצוע התשלומים על פי פסקי הדין שניתנו בתובענות הנזקיות כנגד בית החולים, מהווים תנאים אשר בלעדיהם לא ניתן לקיים את עבודתו הסדירה של בית החולים. התשלומים המשולמים לנושי התובענות הנזקיות, מהווים גם חלק מהתמורה המשולמת לצוות הרפואי והלכה למעשה כחלק בלתי נפרד מתנאי העסקתם. לפיכך, תשלום התובענות הנזקיות מהווה חלק בלתי נפרד מהוצאות ההבראה, וכשם שבית המשפט מוסמך לפי סעיף 350י"א(ב)(2) לחוק לראות בפגיעה בצד השני לחוזה קיים שאוּמץ מהפרתו בידי החברה לפני אימוצו, כדין הוצאות הבראה - אם שוכנע בית המשפט כי הפרדת החיוב שהופר לפני האימוץ כאמור מהחיוב שקוים לאחר מכן, אינה סבירה ואינה צודקת בנסיבות העניין - כך ניתן לשלם את התובענות הנזקיות לאותם נושים בשל הפגיעה המסתברת ברופאים בשל קיומן של אותן תביעות.

הרחבת הקפאת הליכים על הצוות הרפואי

12.ובאשר להרחבת צו ההקפאה על הצוות הרפואי. ההליכים הננקטים לפי סימן ב', לפרק השלישי לחלק התשיעי לחוק חל רק על חברות. משכך, על-פי פשוטו של מקרא, אין צו ההקפאה חל על נושאי המשרה בחברה, בעלי מניותיה או עובדיה. נטייתו של בית המשפט היא גם לסרב ליתן הקפאת הליכים שתחול על גורמים אחרים זולת לחברה (ו' אלשייך, ג' אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה (מהדורה שנייה, תשע"א) 103). ברם, ישנם מצבים חריגים בהם ניתן לשקול סטייה מכלל זה. למשל, הקפאת הליכים אישיים כנגד בעל מניות וערב לחובות החברה, נבחנת על-ידי בחינת נחיצותו של בעל המניות להפעלת החברה בעת הקפאת הליכים, כמו גם בחינת תום לבו ונכונותו ליתן תרומה אישית מנכסיו לטובת ההקפאה (שם, עמ' 104). אין ספק כי רציונל זה חל במקרה זה גם לגבי עובדי החברה, מקום בו לא ניתן להפעיל את בית החולים בלעדי הצוות הרפואי, שעה שעל-פי המתווה של הבראת המבקשת הללו גם נדרשים ליתן תרומה להבראה על ידי קיצוץ משכרם.

13.נכון, קיים הבדל משמעותי בין בעלי מניות בחברה ונושאי המשרה בה ובין הצוות הרפואי של בית החולים, שכן בעלי המניות ונושאי המשרה בחברה עלולים למצוא עצמם חשופים לתביעות אישיות בשל קיומם של חובות החברה: בעלי המניות מכוח דוקטרינת הרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק; ונושאי המשרה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודה. לעומת זאת, עובדי החברה אינם חשופים לא להרמת מסך ולא לתביעה אישית לפי הפקודה. ברם, תכלית ההקפאה היא להבריא את פעילותה של החברה. לשם כך, בית המשפט מוסמך ליתן שורה של סעדים החורגים במידה ניכרת מ"הדין הכללי". למשל: בית המשפט מוסמך לחייב ספק תשתיות חרף אי תשלום חובות עבר לספק תשתיות לפי סעיף 350ו לחוק; בית המשפט רשאי להורות לספק חיוני להמשיך לספק לחברה את השירות או המצרך החיוני לפי סעיף 350ז לחוק; בית המשפט יכול לכפות על צד לחוזה קיים שהופר להמשיך בקיומו של החוזה וכן להורות על ביטול החוזה לפי סעיף 350ח לחוק; ובית המשפט רשאי להתיר לבעל התפקיד להתקשר בחוזה לקבלת אשראי הדרוש לשם המשך מימון פעילותה של החברה לפי סעיף 350י"ב לחוק. את כל אלה רשאי בית המשפט לעשות לשם קידום הליך ההבראה.

14.בנוסף על האמור, יש צדק רב בטענה כי אי הרחבת הקפאת הליכים על העובדים ירוקן מתוכן את צו ההקפאה שניתן כנגד החברה. מתן אפשרות לבעל תובענה נזיקית להגיש תביעה כנגד הרופאים יחייב מיניה וביה את המבקשת לשפות את אותו רופא על כל תשלום שיושת עליו ומשמעות הדבר היא שבפועל מתן צו ההקפאה כנגד בית החולים, יסוכל.

סיכום