הסתדרות העובדים הכללית החדשה האגף להתאגדות עובדים נ' לוי ואח'

פסק דין

האם הפעילה המשיבה לחץ ואיומים במטרה לסכל את נסיונם של עובדים שלה להתארגן ולהקים ועד במסגרת ההסתדרות? וככל שכך, מהו הפיצוי הכספי שעליה לשלם עקב הפגיעה בזכות להתארגנות? אלו הן השאלות בהן אנו מתבקשים להכריע במסגרת סכסוך קיבוצי זה.

הצדדים והשתלשלות ההליכים

ההסתדרות, היא המבקשת בתיק זה, היא ארגון העובדים הגדול במדינת ישראל.

המשיבה היא חברה גדולה וותיקה המפעילה, בין היתר, את רשת החנויות למכירת מוצרי חשמל "מחסני חשמל" (להלן: מחסני חשמל), שבה מועסקים מאות רבות של עובדים, בלמעלה מעשרים סניפים הפרושים ברחבי הארץ.

מזה למעלה משנתיים ימים מנסה קבוצת עובדים ברשת "מחסני חשמל" להקים ועד עובדים יציג במסגרת ההסתדרות. מהלך התארגנות ראשונית זה נתקל בקשיים מרובים, שבין היתר הובילו את הצדדים מספר פעמים לבית דין זה, כמו גם לבית הדין הארצי. על כן, בטרם נפנה לדיון מפורט בסכסוך הספציפי בו אנו נדרשים להכריע במסגרת פסק דין זה, נכון יהיה לתאר את השתלשלות ההליכים עד כה, לרבות אלה שהתבררו – ועדיין מתבררים – שלא בפני מותב זה.

במהלך נובמבר 2010 החל מר תומר כובשי (להלן: "כובשי"), מנהל מכירות בסניף נס-ציונה של מחסני חשמל, שעובד ברשת משנת 2002, לצרף עובדים של הרשת כחברים בהסתדרות. זאת, במטרה לקבוע יציגות של ההסתדרות כארגון עובדים בקרב כלל עובדי מחסני חשמל.

ביום 1.12.10 הודיעה ההסתדרות להנהלת הרשת כי ההסתדרות היא הארגון היציג ברשת, לאחר שלטענתה מעל לשליש מעובדיה הצטרפו אליה כחברים. ההסתדרות קראה להנהלת הרשת להיכנס למשא ומתן קיבוצי. הפנייה נתקלה בסירוב, בטענה שההסתדרות אינה הארגון הקיבוצי היציג על פי דין.

ביום 18.1.11 הגישה ההסתדרות את הבקשה שבפנינו, שכאמור עניינה שורה של פגיעות נטענות בזכות ההתארגנות של עובדי מחסני חשמל. ביום 8.2.11 הגישה המשיבה בקשה לסילוק ההליך על הסף, בין היתר בטענה שלאור העובדה שהסעד המבוקש בתובענה זו הינו כספי, היה מקום להגישה כתובענה רגילה ולבררה בסדר דין רגיל. זאת, בעוד שהתובענה הוגשה כבקשת צד לסכסוך קיבוצי. הבקשה נדחתה בהחלטה מפורטת שניתנה על ידי מותב בראשות כב' השופט אילן איטח ביום 8.3.11. בקשת רשות ערעור (בר"ע 34531-03-11) נדחתה על ידי כב' הנשיאה נילי ארד ביום 23.3.11. ביום 23.3.11, ביום 14.6.11 וביום 8.12.11 התקיימו ישיבות קדם משפט בפני כב' השופט אילן איטח, במהלכן ניתנו החלטות בבקשות מקדמיות שונות. התיק נקבע לדיון הוכחות ליום 12.3.12, אך לבקשתם המשותפת של הצדדים, הוא נדחה פעמיים, ולבסוף התקיים ביום 14.11.12.

כאן המקום לציין כי ביום 5.11.12 הודיעה ההסתדרות כי היא מבקשת לצמצם את "רשימת ההפרות והפגיעות בהתארגנות העובדים" הנטענות על ידה, רשימה שצורפה כנספח א לבקשת הצד המתוקנת, שהוגשה ביום 22.2.11. ההסתדרות ציינה בהודעתה כי לאור העובדה שהמצהיר היחיד מטעמה שיתייצב לחקירה נגדית במסגרת בקשת הצד יהיה כובשי (על אף שבקשת הצד שהגישה נתמכה בתצהירי עובדים נוספים), היא מבקשת למחוק את אותן "הפגיעות" הנטענות שבהן לא היה מעורב כובשי באופן אישי. לפיכך ביקשה למחוק את "הפגיעות" 5 עד 8 ו- 12- 18, וכן למחוק מבקשת הצד את סעיפים 43 עד 46, שנתמכו בתצהירי העובדים האחרים. בהתאם, אף הודיעה ההסתדרות על צמצום הסעדים הכספיים המבוקשים על ידה בתיק זה, כך שיתאימו ל- 9 "פגיעות" נטענות בלבד, להבדיל מ- 20 שנטענו קודם לכן.

בהחלטה שניתנה בהסכמת המשיבה בפתח ישיבת ההוכחות (עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול) נעתרנו לבקשת התיקון. באותה החלטה הוספנו וקבענו, לאור העובדה שבין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלה האם יש מקום לצמצום נוסף של הבקשה לאור העובדה שתצהירי העובדים הנוספים (מלבד תצהיר כובשי) נמשכו מן התיק, כי הצדדים יוכלו לטעון לעניין זה בסיכומיהם. בהתאם, טענה המשיבה בסעיף 32 לסיכומיה, כי לאור הצהרת המבקשת כי היא טוענת אך ורק ל"פגיעות" שבהן כובשי היה מעורב אישית, היה מקום למחוק גם את ה"פגיעות" 4, 9, 10 ו-19, שכן גם בארבע אלה כובשי לא היה מעורב באופן אישי.

אנו מקבלים את בקשתה זו של המשיבה, ומוחקים גם את ה"פגיעות" הנטענות הללו. צודקת המשיבה כי משהודיעה ההסתדרות למשיבה ולבית-הדין כי החליטה, וטעמיה עימה, לצמצם את בקשת הצד כך שתתמקד אך ורק ב"פגיעות" שבהן כובשי היה מעורב באופן אישי, היא לא הייתה זכאית להמשיך ולטעון בסיכומיה ל"פגיעות" אחרות. נוסיף ונציין כי הליך ההוכחות בתיק זה צומצם לבקשת הצדדים ליום דיונים אחד (ראו בקשת הצדדים מיום 28.10.12 והחלטה מיום 29.10.12). זאת, במיוחד לאור ההצהרה המפורשת כי המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים צומצמו אך ורק לאירועים שבהם כובשי היה מעורב באופן אישי. אף מטעם זה אנו סבורים שלא יהיה זה הוגן לדון ולהכריע בטענות העובדתיות הנוספות של ההסתדרות. זאת, למרות שלגבי חלק מהן, כמפורט בסיכומי הצדדים, הוצגו לנו על ידי הצדדים ראיות שונות, לכאן ולכאן, והצדדים אף התייחסו אליהן בסיכומיהם.

למען הסדר הטוב, להלן ארבע "הפגיעות" בזכות ההתארגנות הנטענות על ידי ההסתדרות (מתוך רשימת ה- 20 שצורפה כנספח לבקשת הצד המתוקנת), שנותרו להכרעתנו:

"פגיעה" מספר 1: הפעלת לחץ על תומר כובשי ביום 25.11.10, למסור לו את טפסי החברות בהסתדרות תמורת קידום בתפקיד;

"פגיעות" מספר 2 ו- 3: שתי שיחות טלפון מיום 25.11.10 בין מנהל המכירות הארצי מר סמי לוי לבין כובשי במהלכן איים לוי על תומר ועל ילדיו אם לא ישרוף את טפסי החברות;

"פגיעה" מספר 20: ניסיון "לתפור" לכובשי תיק על רקע היותו מניע מהלך ההתארגנות.

מאחר ששלוש ה"פגיעות" הנטענות ראשונות ארעו באותו היום, והן שעומדות במרכזה טיעוניה של ההסתדרות, נדון בהן תחילה. בהמשך פסק הדין נתייחס גם ל"פגיעה" מספר 20.

להשלמת התמונה נוסיף כי בעוד הבקשה שבפנינו תלויה ועומדת, הגישה ההסתדרות ביום 14.6.11 "בקשת צד בסכסוך קיבוצי" נוספת לבית דין זה (ס"ק 20894-06-11). באותה בקשה התבקש בית דין זה ליתן סעד הצהרתי המורה למשיבה להכיר בהסתדרות כארגון עובדים יציג ביחידת המיקוח "מחסני חשמל". כפועל יוצא מכך, התבקש בית הדין להורות למשיבה לנהל משא ומתן קיבוצי בתום לב עם ההסתדרות לחתימה על הסכם קיבוצי. ביום 30.10.12 נדחתה הבקשה בפסק דין שניתן על ידי מותב בראשות כב' סגן הנשיאה שמואל טננבוים. ביום 15.1.13 קיבל בית הדין הארצי את הערעור שהגישה ההסתדרות על פסק דין זה (עסק 41357-11-12), וקבע ברוב דעות (על פי חוות דעתה של כב' השופטת ורדה וירט-ליבנה), שיש להכיר במחסני חשמל כיחידת מיקוח נפרדת לצורך קיום יחסי עבודה קיבוציים. התיק הוחזר לבית דין זה על מנת שידון בשאלת יציגות ההסתדרות במחסני חשמל. במועד מתן פסק דין זה התיק המקביל, שכאמור לעיל הוחזר לבית דין זה, עודנו תלוי ועומד.

נכון לעת הזו, אם כן, ההסתדרות טרם הוכרה כארגון היציג במחסני חשמל. בהינתן זאת, כמובן מאליו שבין הצדדים לא מתנהל משא ומתן קיבוצי. לטענת ההסתדרות, אחת הסיבות לכך היא התנגדותה החד משמעית של המשיבה למהלך ההתארגנות הראשונית של עובדיה, התנגדות שבין היתר באה לידי ביטוי (לטענת ההסתדרות) באירועים העומדים במוקד בקשה זו.

השיחות בין לוי לכובשי (25.11.10)