הסרת צו איסור פרסום בכפוף לאיסור פרסום ביחס לתמונות הקטינים

1.         המערערים הגישו תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, שעילותיה - כמצוין בכותרת כתב התביעה - לשון הרע, הגנת הפרטיות ורשלנות על סכום של חצי מליון ש"ח.

המערערים עתרו בפני בית משפט קמא (כב' השופטת אביגיל כהן), לאיסור פרסום על פי סעיפים 70(א) ו- 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), וסעיף 21 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

לטענת המערערים, המסד העובדתי של כתב התביעה עוסק בסכסוך משפחתי, המתברר בדלתיים סגורות בביהמ"ש לענייני משפחה בראשון לציון, אשר פרסום ההליכים שם נאסר מכוח סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט, ופרסום הליכי התביעה, יהיה בו משום עקיפת ההוראה האמורה.

בימ"ש קמא דחה את הבקשה, בהחלטה מפורטת ומנומקת, בקובעו כי המערערים הם אלו שבחרו לנקוט בהליך של הגשת תביעה לבימ"ש השלום, וכי על כן היו צריכים לדעת את אותו "מחיר" שיהיה כרוך בכך. עוד נקבע, כי המשיבים 2 ו- 3 הינם עורכי דין, וכי הסכסוך בינם לבין המערערים אינו יכול להכנס לגדר "ענייני משפחה".

2.         על החלטה זו הגישו המערערים את הערעור דנן, ולאור שאלה שהתעוררה אם ההליך הראוי, הגשת ערעור או צורך בבקשה לרשות ערעור, הגישו לאחר הגשת הערעור את בר"ע 1512/08.

כך הוסכם בין הצדדים כי ביהמ"ש ידון בבקשת רשות הערעור כבערעור, תוך שתינתן רשות ערעור.

3.         במסגרת הדיון לגופם של דברים, ולאחר שנשמעו טענות הצדדים, הוצעו על ידי ביהמ"ש מספר חלופות בכל הקשור לנשוא הערעור דנן.

אחת החלופות אשר פורטה בסעיף 4 להחלטה מיום 30.6.08 (להלן - ההצעה), הינה כדלקמן:

"... צו איסור הפרסום יוסר, אולם זאת בכפוף לאי פרסום תמונות המנוח או הקטינים, אשר לגבי זה ישאר צו איסור הפרסום. יחד עם זאת, יוסמך בימ"ש קמא אשר ידון בתיק לגופו, להחליט בכל שאלה שתתעורר בנושא ספציפי ממוקד, אם אכן יש מקום לחסות אותו אם לאו".

4.         בהחלטה האמורה הוסף על ידי ביהמ"ש כי הצעה זו ניתן להבין כי היא "מקובלת על ב"כ המשיבים 2, 3, וכנראה תהיה מקובלת גם על המשיבה 1...".

בהתאם, התבקש ב"כ המערערים ליתן עמדתו להצעות שהוצעו.

5.         המערערים הודיעו לביהמ"ש כי ההצעה האמורה מקובלת עליהם, תוך שהוסיפו "וזאת מבלי לפסוק הוצאות בענין". לאור עמדת המשיבים 2 ו- 3 כפי שפורטה לעיל, התבקשה תגובת המשיבה 1 בלבד.

המשיבה 1 בתגובתה ציינה כי אינה מתנגדת כי יינתן צו איסור פרסום ספציפי בהתייחס לתמונות הקטינים, וכי בכל הקשור לנושאים הספציפיים הממוקדים לכשיתעוררו, עמדתה כי ככל שיהיה צורך לדון בנושא ספציפי ממוקד, תוגש בקשה מתאימה לבימ"ש קמא על ידי הצד המעונין.

עוד הוסף, כי לא תוגש בקשה על בסיס המסמכים הקיימים "היום" בפני בימ"ש קמא, אלא אך ורק על נושאים / מסמכים ספציפיים "ממוקדים חדשים ", אשר יועלו על ידי מי מהצדדים. בהתאם, כי אין מקום ליתן הנחיות כלשהן לכב' בימ"ש קמא, וכל בקשה שתוגש בענין, אם תוגש, תידון לגופו של ענין.

לענין ההוצאות, השאירו שאלה זו לשיקול דעת ביהמ"ש.

6.         למעשה, בעיקרו של דבר, מקובלת ההצעה על כל הצדדים, ובמיוחד בכל הקשור למערערים מצד אחד, ולמשיבים 2 ו- 3 מצד שני.

בכל הקשור למשיבה 1, אכן אף היא מסכימה להצעה, אם כי הוסיפה את אשר פורט לעיל.

עם זאת, אין בפרטים שהוספו לשנות מאשר הוצע בהצעה, הואיל וההצעה עניינה כי כל אשר מצוי בתיק בימ"ש השלום לא יחול עליו איסור פרסום, כולל כתבי הטענות, בכפוף לפרסום תמונות הקטינים והמנוח. כל אשר הוצע מתייחס בשאלה שתתעורר בנושא ספציפי ממוקד, אשר יועלה בעתיד בפני בימ"ש קמא, ומבלי כמובן שיש בהצעה משום מתן הנחיה זו או אחרת, לגופם של דברים, לבימ"ש קמא.

7.         לענין עמדתה של המשיבה 1, יוער כי למעשה המחלוקת המרכזית לענין הפרסום, היתה בין המערערים לבין המשיבים 2 ו- 3, וכשבדיון מיום 21.5.08 ציין ב"כ המשיבה 1 "אני אדיש לנושא הפרסום, אין לי בעיה שהכל ידון בפומבי. אני יודע שהטענות שלנו נכונות ולדעתי כך ייקבע". דברים אלו מתאימים גם לאשר ציינה המשיבה 1 בתגובתה לבקשה לסעד הזמני, שם ציינה כי אין לה בעיה כי המחלוקות ידונו בפומבי. בצדק נדרשה המשיבה 1 לדברים האמורים, הואיל וביחס אליה לכאורה מדובר בבני משפחה, על כל המשתמע מכך.