הסעות ואח' נ' מועצה מקומית חצור הגלילית ואח'

החלטה

1.לפניי בקשתה של הנתבעת- מועצה מקומית חצור הגלילית (להלן גם:"המועצה"), למחיקת הסעיפים המפורטים מתצהיר עדות ראשית של התובע.

לטענת הנתבעת, סעיפים אלו כוללים התייחסות להמחאת זכות שנייה אשר נטען כי ניתנה לתובע מאת הממחה-צד ג' 1, בעוד שעילת התביעה כפי שפורטה בהרחבה בכתב התביעה, אינה נסמכת על המחאה זו, אלא על המחאת הזכות הראשונה בלבד.

הנתבעת הפנתה לסעיף 25 לכתב התביעה שם התבקש בית המשפט לחייב את הנתבעת לשלם: "בהתאם להמחאת הזכות הבלתי חוזרת שניתנה בחודש פברואר 2012 ולא כובדה".

2.התובע התנגד לבקשה וטען כי כתב התביעה מפרט את כל המסכת העובדתית הדרושה לצורך ביסוסה של עילת התביעה כאמור בתצהירו. התובע הוסיף כי השימוש במינוח המחאת זכות "בלתי חוזרת" בהמחאה הראשונה ולא בהמחאת הזכות השנייה אינו מעלה ואינו מוריד, שכן חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 אינו מבדיל בין המחאת זכות "רגילה" להמחאת זכות "בלתי חוזרת" ושתיהן מעבירות זכות קניין. לחילופין עתר התובע כי יותר לו לתקן את כתב תביעתו.

דיון והכרעה:

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים,שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

יחד עם זאת, ולמען לא יהיה ספק בדבר הפלוגתאות שיעמדו לדיון,אני מתירה לתובע לתקן את הסיפא של סעיף 25 לתביעה כך שייאמר שם: "...בהתאם להמחאות הזכות שנתנו לטובתו ע"י הממחה".

אמנם ההלכה היא כי בית המשפט לא יידרש, אלא רק לעובדות שהועלו בכתב התביעה ואין להרחיב את הדיון לשאלות שלא הוגדרו בו, אלא באישורו של בית המשפט.

יחד עם זאת,עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובע כן פירט בכתב תביעתו את טענותיו ביחס לשתי המחאות הזכות. התובע ציין במפורש בכתב התביעה כי נדרש להמציא המחאת זכות מתוקנת וכי המחאת הזכות אכן שונתה והומצאה לפי הנוסח שקיבל (סעיף 10 לתביעה). משכך אין מדובר בהרחבת חזית אסורה. מעת שמן הפירוט העובדתי מצטיירת תמונה ברורה על פיה כלל התובע , בכתב תביעתו התייחסות מפורשת לשתי המחאות הזכות, ,אין המדובר בהרחבה אסורה.

בכתב התביעה, ציין התובע מפורשות כי ההמחאה הראשונה נחתמה ביום 21.2.12 וזו הועברה בו ביום למועצה. נקודת המחלוקת היא במועד שבו, על פי גרסתו של התובע, ביקשה נציגת המועצה לשנות את נוסח ההמחאה לנוסח המקובל במועצה. בכתב התביעה ציין התובע בצורה מפורשת כי הנוסח שונה לבקשת המועצה וההמחאה השנייה נמסרה למועצה. בהמשך ניסה התובע להפריח את טענת המועצה לפיה, לכאורה, לא קיבלה את שתי ההמחאות.

לא מצאתי כי התובע זנח את הישענותו גם על ההמחאה השנייה והעתקה אף צורף כנספח לכתב התביעה.

כך לדוגמא, בסעיף 17 לכתב התביעה טען התובע כי זימן בדחיפות פגישה עם ראש המועצה, הגזבר , היועץ המשפטי שבה נכח אף עו"ד אברהם אמיר. באותה פגישה , כך נטען, הושמעה הקלטה של נציגת המועצה על פיה היא מודה שאכן קיבלה לידה את שתי ההמחאות, וכלשונו של התובע: "שבה היא מודה שאכן קיבלה ויש בידה את המחאת הזכות הבלתי חוזרת הראשונה שהוגשה ב- 21.2.12 וגם את ההמחאה השנייה שהגזבר ביקש לשנות את הנוסח".

זאת ועוד, בכתב התביעה פרט התובע עוד כי בחודש 09/12 פנה לראש המועצה ובישר לו כי הטיוטה שנערכה בכתב ידה של הנציגה(אשר למעשה שימשה טיוטה להמחאה השנייה), נמצאה וכי בתגובה השיב ראש המועצה שעל התובע להעבירה במידי ליועץ המשפטי. עוד הבהיר התובע בהמשך כתב התביעה שלא הייתה כל סיבה הגיונית להעביר לידי המועצה שתי המחאות אם מראש לא נתבקש לתקן את הראשונה.

4.אומנם בסייפא של סעיף 25 לכתב התביעה דרש התובע לחייב הנתבעת בסכומים המפורטים על ידו בהתאם "להמחאה הבלתי חוזרת שנתנה בחודש פברואר 2012", אך אין בכך כדי לשלול את הסתמכותו של התובע גם על ההמחאה השנייה אשר נסיבותיה כבר פורטו וצויינו בכתב התביעה. לפיכך, רק למען הסר ספק,יש להיעתר לבקשת התובע לתקן נוסח הסייפא בסעיף זה.

למעלה מן הצורך אתייחס בתמצית לסעיפים אליהם התייחסה הבקשה:

סעיף 10- המדובר בטענות עובדתית שהועלו במפורש בסעיפים 10-9 לכתב התביעה.

סעיף 12- המדובר בטענות שהועלו בסעיף 7 לכתב התביעה ובסעיף 12 לכתב התביעה.

סעיף 13- טענות אלה זכו לעיגון עובדתי בסעיפים 12-11 לכתב התביעה.

סעיף 15-בסעיף זה מפרט התובע את המניע שהביא אותו להוכיח כי ההמחאה הראשונה נמסרה למועצה, ולא מצאתי שבעשותו כן חרג ממסגרת הטענות שבכתב התביעה.