הסמכות לקיום צוואה כשאחד היורשים שע''פ דין שאינו זוכה בה פושט רגל

לפנינו נדון בעניין עיזבון המנוחה.

רקע ועובדות

המנוחה נפטרה בסיוון תשע"א (יוני 2011) והותירה ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות (המבקשים דאז להלן: "המבקשים"). אחד מהם הוא [ע']. בתמוז תשע"א (יולי 2011) פתח [ע'] תיק צו ירושה. באב תשע"א (אוגוסט 2011) התקיים דיון, והמבקשים הגיעו בסופו של דבר להסכמה ששאר היורשים יסתלקו, וכל העיזבון יעבור לבת [ל']. ביה"ד הוציא צו ירושה בהתאם להסכמות הללו.

בטבת תשע"ח (דצמבר 2017) פתחה הבת [ל'] תיק קיום צוואה של המנוחה בבית הדין. בשבט תשע"ח (פברואר 2018) התקיים דיון. בדיון אמרו המבקשים שלאחר שנעשה צו הירושה הנ"ל נמצאה צוואה של האם מתשס"ט (2009) החתומה בחתימת ידה ושאף שני עדים חתומים עליה, שלפיה האם מצווה את כל רכושה לבת [ל']. לדברי הילדים, אימם התגלתה אליהם בחלום(!) וביקשה שיקיימו את צוואתה ולא כצו ירושה ולפיכך ביקשו ביטול של צו הירושה, ובמקביל – צו קיום צוואה. ביה"ד נעתר לבקשתם והוציא צו קיום צוואה.

בניסן תשע"ח (מרץ 2018) פתח עו"ד אורן צורן תיק בביה"ד בבקשה לבטל את צו קיום הצוואה שניתן. לטענתו מונה הוא כמנהל מיוחד לנכסי הבן [ע'] בדצמבר 2012 (ובהמשך מונה כנאמן) במסגרת הליך פשיטת רגל. לפיכך, הסתלקותו ב־2011 מעיזבון אימו בטלה לפי סעיף 96 של פקודת פשיטת הרגל. כמו כן, הנאמן הוא צד בהליך קיום הצוואה, ומכיוון שלא נתן את הסכמתו לסמכות אין לביה"ד לדון בכך וצו קיום הצוואה בטל.

התקיים דיון בנוכחות הצדדים ביום י"א באייר התשע"ח (26.4.2018). הדיון נסב הן על סמכותו של ביה"ד והן בטענות הנאמן על אמינות הצוואה. לדבריו, הצוואה מזויפת, וההליך נעשה שלא כשורה מאחר שהיורש [ע'] לא עדכן את ביה"ד במצבו המשפטי.

דיון והכרעה

ביה"ד יכריע בשלב זה רק בעניין הסמכות מפני שלגביו יכולה להינתן החלטה בדיין יחיד, שכן מדובר בהחלטת ביניים מקדמית בתיק שיש סמכות ליו"ר ההרכב או למי שהוסמך מטעמו לדון בה, וכן לפי ההלכה אפשר לדון בזה שלא בשלושה, מה גם ששום צד לא טען בדיון לחוסר סמכות עקב הרכב חסר. לגבי טענות בדבר אמיתות הצוואה יש צורך בהרכב מלא מאחר שמדובר בעניין שעל ריב. דברים אלו מתבארים בתקנות הדיון (תקנה ד):

ד.       (1)  בית דין יושב בהרכב של שלושה דיינים, להוציא מקרים שבהם רשאי בית הדין לדון, מבחינת ההלכה, בפחות משלושה.

(2)  מבלי לגרוע מכלליות ההוראה שבס"ק (1), רשאי בית דין אזורי לדון בהרכב של פחות משלושה בעניינים אלה:

א.    עניינים שלא על ריב.

ב.     צווים לעיקול נכסים.

ג.     עניין שהסכימו עליו הצדדים, כשעל פי ההלכה ניתן לוותר על הרכב של שלושה.

ד.     ענייני סדר ומינהל.

ה.    עניינים הנידונים במעמד צד אחד.

(3)  ליושב ראש ההרכב, בבית הדין הרבני הגדול או האזורי, סמכות לדון לבדו בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים, להחלטות ביניים אחרות ובענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך חבר אחר של בית הדין לדון בעניינים אלו.

ביה"ד קובע שהייתה לו סמכות לדון בקיום הצוואה גם בלי הסכמת הנאמן, כפי שנבאר להלן: