הסגרת חשוד ברצח לאוקראינה - אינה מנוגדת לתקנת הציבור

(נוסח מאושר לפרסום)

השופטת ע' ארבל:

1.         המשיב 1, שר המשפטים, הוציא ביום 5.11.09, מכוח סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה, תשי"ד - 1954 (להלן: חוק ההסגרה או החוק), צו הסגרה המורה על הסגרתו של העותר לאוקראינה כדי שיעמוד שם לדין בגין עבירה של רצח. העתירה שבפנינו מופנית נגד החלטת שר המשפטים להורות על הסגרת העותר.

רקע והשתלשלות העניינים

2.         העותר עלה ארצה מאוקראינה בשנת 1999. ביום 16.10.02 הגישה אוקראינה בקשה להסגירו לידיה, ובמאי 2005 צירפה ראיות נוספות לתמיכה בבקשתה. על-פי הנטען, ביום 12.11.97 ירה העותר בשוטר אוקראיני והביא למותו, לאחר שהשוטר המנוח ושותפו ביקשו לערוך חיפוש בעותר ובשניים נוספים (להן: האחרים), אשר עקבו אותה עת אחר אדם פלוני. ביום 27.2.07 עתר המשיב 2, היועץ המשפטי לממשלה, לבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להכריז על העותר כבר הסגרה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והכריז על העותר כבר-הסגרה.

העותר הגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"פ 250/08 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 12.3.09). להלן: פסק הדין בערעור). בסופו של פסק דין רצוף התלבטויות, בא בית המשפט העליון לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור.

ראשית נקבע כי אין סימטריה מלאה באשר להדדיות ביחסי ההסגרה בין ישראל לאוקראינה, היות שזו האחרונה אינה מסגירה את אזרחיה. ואולם, אוקראינה מחויבת להעמיד לדין את אזרחיה תחת הסגרתם, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון די בכך לקיום דרישת ההדדיות לפי החוק. בית המשפט מצא כי תנאיו של סעיף 2א לחוק, שעניינו בתנאים להסגרה, מתקיימים. בית המשפט נדרש גם לסעיף 9 לחוק ההסגרה ובחן האם הראיות הקיימות נגד המערער היו מספיקות כדי להעמידו לדין בישראל. בהקשר זה נקבע כי מכלול הראיות מצדיק את בירור התיק בבית משפט, על אף שהמקרה מתאפיין במורכבות ובעמימות והתיק מעורר שאלות ראייתיות שאינן פשוטות.

3.         משהתקיימו התנאים להסגרה בהתאם לחוק, בחן בית המשפט את טענת המערער ולפיה מתקיים בעניינו סייג להסגרה מן הטעם של תקנת הציבור, לפי סעיף 2ב לחוק. העותר גרס כי אם יוסגר לאוקראינה, הוא ייחשף לאלימות ולתנאי כליאה קשים העלולים להגיע כדי עינויים, כי לא ייערך לו משפט צדק, וכי הוא עלול להיפגע על רקע אנטישמי. בעניין זה נקבע כי הטענות נתמכות במידה מסוימת במסמכי ארגונים בינלאומיים, במיוחד ביחס לדיווחים על אלימות משטרתית נגד עדים וחשודים. ואולם, בסופו של יום, שיקולי תקנת הציבור אינם מכתיבים הימנעות מהסגרה. זאת, הן משום הקושי לבסס אי-הסגרה על טענות כלליות נגד מערכת משפט, הן משום הצטרפותם של מספר גורמים שיש בהם כדי להפיג במידה משמעותית את החשש לשלומו של אדם המוסגר לאוקראינה, לרבות המערער: כך, סוגיית הסגרתו של העותר נבחנה במסגרת פורום בין-משרדי שכונס לשם כך, משום שמדובר בהסגרה ראשונה מישראל לאוקראינה ובהסכם הסגרה שאינו בילטרלי. בהקשר זה ציין בית המשפט כי:

"בפורום נשמעו, אמנם, קולות הקוראים לזהירות ; XX XX XX XXXXXXX XXXX XXXX XXXXXX XXXXXXX XXXXX XXXX-XXXX XXXXXX XXXXXX XXXXX XXXX' XXXXXX XXXXXXXXXX; כי במקרים לא פוליטיים (כענייננו), המערכת אובייקטיבית, ואין חשש לבדיית ראיות; וכי בסך הכל "מדובר במערכת חיובית"." (סעיף ל"ב לפסק הדין).

עוד צוין כי אוקראינה נתונה לפיקוח, לרבות בהקשר של זכויות אדם, מכוח חברותה במועצת אירופה ובמדיניות השכנות האירופית של האיחוד האירופי (ENP) וכן מעצם היותה צד לאמנה האירופית בדבר זכויות אדם שמכוחה היא נתונה גם לביקורת בית הדין האירופי לזכויות אדם. בנוסף, מדינות שונות מקיימות יחסי הסגרה עם אוקראינה, הגם שלא נמסר כי הן מסגירות את אזרחיהן. מכל מקום, את הכף מטה האפשרות להתנות את הסגרת העותר בתנאים. היועץ המשפטי לממשלה נתן הסכמתו להסגרה בתנאים הבאים: הסדרים לביקורים קונסולריים תכופים יחסית, כאילו היה המערער אזרח ישראל בלבד והשבת המערער לריצוי עונשו בישראל, אם יגיש בקשה מתאימה; ממשלת אוקראינה נתנה הבטחתה כי לעותר יהיה ייצוג משפטי, כי הוא לא יעונה ולא יופלה לרעה; ממשלת אוקראינה הודיעה ליועץ המשפטי לממשלה כי ייעשה כל מאמץ לניהול זריז ויעיל של ההליך הפלילי נגד המערער. על אלה הוסיף בית המשפט כי ככל שמעצרו של העותר לא יהיה בקייב, שם שוכנת שגרירות ישראל, תותנה ההסגרה באפשרות שבנוסף לאנשי השגרירות יוכל גם רב מרבני העיר לבקר את העותר תכופות וכי יתאפשר לעותר, ככל שיבקש זאת, מזון כשר באמצעות רב מקומי. תנאים אלה, קבע בית המשפט העליון, ישיגו איזון ראוי בין הדאגה לשלומו של העותר לבין המטרות החיוניות הגלומות במוסד ההסגרה.

בשלהי פסק דינו הזכיר בית המשפט כי הכרזתו של העותר כבר הסגרה מחזירה את עניינו לידי שר המשפטים, אשר בידיו "...הסמכות לקבוע, וזאת לרבות על-יסוד 'שיקולים אקסטרה נורמטיביים, אשר הרשות השופטת אינה מוסמכת להתחשב בהם'...כי חרף כל האמור, אין לבצע את ההסגרה" (ע"פ 4596/05 רוזנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(3) 353, 379 (2005). להלן: עניין רוזנשטיין). סיכומם של דברים, ערעורו של העותר נדחה.

4.         עם הינתן פסק הדין בערעור הפך העותר בר-הסגרה. עניינו הובא לפני שר המשפטים כדי שיחליט בו על-פי סמכותו בהתאם לסעיף 18 לחוק ההסגרה. במקביל פנה העותר לשר המשפטים בבקשה להימנע מלהסגירו לאוקראינה. בהמשך, בעקבות חילופי שרים במשרד המשפטים, פנה העותר בשנית אל שר המשפטים וביקש שלא להסגירו וכי ייערך לו שימוע. שימוע נערך בפני שר המשפטים, בנוכחות נציגת היועץ המשפטי לממשלה, ובו נשמעו חלק מטענות העותר והיועץ המשפטי לממשלה והוחלט כי יתר הטענות יועלו על הכתב. לאחר השימוע הונחו בפני שר המשפטים טענות העותר, תגובת היועץ המשפטי לממשלה ותגובתו של העותר לה. ביני לביני פנה שר המשפטים אל שר החוץ בבקשה לקבל את המלצתו באשר להסגרת העותר.

ביום 5.11.09 חתם שר המשפטים על צו הסגרה לאוקראינה בעניינו של העותר, לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה (להלן גם: הצו). כאמור, העתירה שבפנינו מופנית נגד צו זה. יוער כי העותר ביקש כי יוצא צו ביניים לפיו לא תתבצע ההסגרה עד להכרעה בעתירה. בעניין זה הצהירו המשיבים כי ההסגרה לא תתבצע עד להכרעה בעתירה ומשכך לא התקבלה החלטה בבקשה למתן צו ביניים.

טיעוני העותר

5.         באי כוח העותר טוענים כי יש לבטל את החתימה על צו ההסגרה נוכח ראיות חדשות שהעביר לשר המשפטים ולא היו בפני בית המשפט העליון בעת ההכרעה בערעורו של העותר. ראיות אלה מבססות לשיטתם חשש ממשי לחייו ולשלומו של העותר, כמו-גם חשש כי הוא לא יזכה למשפט צדק ויהיה חשוף לעינויים בחקירה ולתנאי מעצר בלתי-אנושיים. XXXXXX XXXXX XX XXXX; בדו"ח משרד החוץ האמריקאי מיום 25.2.09, שבו התייחסות להפרות של זכויות אדם בבתי הכלא באוקראינה, למאפיינים בעייתיים של מערכת השפיטה במדינה, כמו-גם לאלימות ותופעות אנטישמיות נגד יהודים. כן הפנו לדו"חות בינלאומיים נוספים שהוגשו לשר המשפטים; XXXXXX XX XX XXXX XXXXXXXXXXXXXX , XX XXXXXXX, לפיו אין להסגיר את העותר משום פיקוח נפש של ממש, שכן לדעתו העותר לא יזכה למשפט צדק באוקראינה, יהיה חשוף לתנאי מעצר מחפירים ולאנטישמיות וחייו במעצר יהיו בסכנה. עוד נטען כי החשש לחייו ולשלומו של המערער במקרה זה אינו עולה אך מהמצב הכללי באוקראינה, אלא גם מהנסיבות המיוחדות של התיק עצמו - רצח שוטר - דבר המגביר את החשש להתנכלות כלפי העותר מצד מערכת אכיפת החוק המקומית; מטענות האחרים ולפיהן הם מסרו את הודעותיהם המפלילות תחת עינויים; מן העובדה שאם יוסגר העותר קיימים גורמים רבים שיהיו מעוניינים במותו; מראיות שהציג המלמדות כי בעבר אוקראינה הפרה את התחייבויותיה בהליכי הסגרה ממדינות אחרות. בא כוח העותר סבור כי יחד עם יתר הראיות שנאספו, הוצגו די ראיות המלמדות כי המצב הכללי השורר באוקראינה ונסיבות המקרה הקונקרטי מבססים חשש ממשי לחיי העותר, המצדיק הימנעות מהסגרתו. באי כוח העותר טוענים כי שר המשפטים חתם על הצו בטרם בוצעה בדיקה רצינית מטעמו של הטענות ולא נתן את המשקל הראוי למכלול השיקולים המקימים חשש ממשי לחיי העותר. לפיכך, וכיוון שמדובר במקרה ראשון של הסגרה לאוקראינה, סבורים הם כי יש לבטל הצו.

טענה נוספת בהקשר זה הינה כי בעקבות חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לאמץ את גישת השופט אלון ב-בג"ץ 852/86 אלוני נ' שר המשפטים, פ"ד מא(2) 1 (1987) (להלן: הלכת אלוני) ולפיה די להוכיח ספק סביר בדבר חשש לחייו של מבוקש כדי למנוע את הסגרתו, תחת הגישה המחמירה יותר בה החזיקה דעת הרוב באותו עניין. נטען כי הדבר מתחייב גם מהתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל באמנה נגד עינויים ונגד יחס ועונשין אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים (להלן: האמנה נגד עינויים).

6.         לטענת באי כוח העותר, שר המשפטים הפעיל את סמכותו לפי סעיף 18 לחוק ההסגרה בטרם וידא כי נתמלאו התנאים להסגרה שקבע בית המשפט העליון. זאת, היות שלא נתקבלה הבטחה מפורשת לקיימם מטעם שלטונות אוקראינה ולא הוברר אם המצב המשפטי שם יאפשר את מימוש התנאים. לטענתם, ניתנה התחייבות של הרשויות באוקראינה לקיום חלק מן התנאים, אולם לא ניתנה התחייבות מפורשת ביחס לתנאים אחרים:

א.         ההתחייבות להחזיר את העותר ארצה, אם יורשע, לריצוי עונשו - במכתב של הרשויות באוקראינה מיום 16.11.07 נאמר כי יתאפשר לעותר לרצות את העונש שיוטל עליו בישראל כמדינת אזרחותו, בכפוף לתנאי האמנה האירופית בדבר החזרת עבריינים לריצוי העונש בארצותיהם משנת 1983. ואולם, טוענים באי כוח העותר, מחוות דעת משפטית שבידם עולה כי הדין האוקראיני אינו מכיר במצב בו אזרח אוקראיני נושא באזרחות נוספת. העותר נושא באזרחות אוקראינית ובאזרחות ישראלית גם יחד. כיוון שכך, החזרתו לריצוי עונשו בישראל אינה אפשרית, בהיותה נוגדת את הדין האוקראיני. כן עולה מחוות הדעת כי בהתאם לחוקה האוקראינית אין אוקראינה מכירה בויתור על אזרחות של מי שמתקיים נגדו הליך פלילי או שהורשע בדין וקובעת כי הוראות החוקה גוברות על הסכמים בינלאומיים שאוקראינה היא צד להם. המשיבים לא דרשו כל הבהרה מהגורמים המוסמכים באוקראינה בעניין זה ולכן לא ניתן לומר כי ישנה התחייבות מפורשת של אוקראינה למילוי תנאי זה.

 ב.        ההתחייבות לאפשר ביקורים קונסולריים תכופים כאילו היה המערער אזרח ישראלי בלבד - נטען כי ההתחייבות שניתנה על-ידי רשויות אוקראינה אינה תואמת בנוסחה את שנקבע בפסק הדין בערעור.