המיסיה הדתית הרוסית בירושלים נ' חמדאן

פסק דין

לפני תביעת התובעת, המיסיה הדתית הרוסית בירושלים, לסילוק ידו של הנתבע ממקרקעין שבבעלותה הידועים כגוש 16568, חלקה 8 בעיר נצרת (להלן – המקרקעין). כן תבעה התובעת סעד כספי בגין דמי שימוש ראויים במקרקעין.

רקע:

1.עפ"י נסח טאבו שצורף לכתב התביעה, התובעת היא הבעלים הרשום של המקרקעין.

2.אין חולק כי הנתבע מחזיק ומנהל מזה עשרות שנים קיוסק הממוקם במקרקעין הנ"ל (או למצער בחלקם, עניין לגביו חלוקים הצדדים ולכך אדרש בהמשך).

3.בשנת 1973 הגישה התובעת תביעה לסילוק יד נגד הנתבע (וכנגד אחרים) ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 148 בגוש 16513 בנצרת. המקרקעין הנ"ל עברו הליך של הסדר בשנת 1983, ועפ"י תעודת עובד ציבור של פקיד הסדר המקרקעין למחוז צפון, שצורפה על-ידי התובעת, חלקה 148 הנ"ל זהה למקרקעין נשוא התביעה.

4.ביום 13.8.76 ניתן פסק-דין על-ידי בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט א.אסא), בו התקבלה התביעה; בית המשפט קבע כי הנתבע הוא מסיג גבול במקרקעין שבבעלות התובעת, והורה לו לסלק את ידו מהמקרקעין או חלקם "ולסלק עימו את הקיוסק המוקם שם ללא כל זכות לפיצוי או תשלום כלשהו מאת התובעת".

5.חלפו שנים ועשורים, הנתבע לא סילק את ידו מהמקרקעין, והתובעת, מצידה, לא פעלה לאכוף את פסק-הדין.

6.לפי העולה מהראיות שהוצגו, בשלב כלשהו בשנת 2003, התקיימו מגעים בין הצדדים בניסיון להגיע להסדר ביחס לתשלום דמי שכירות על-ידי הנתבע. הסכמה לא הושגה, והנתבע המשיך לנהל את הקיוסק במקרקעין ללא תשלום כלשהו לתובעת.

7.באוגוסט 2009 הודיעה התובעת לנתבע בכתב כי אין היא מסכימה להחזקתו במקרקעין, ודרשה את סילוק ידו מהם.

8.משלא פינה הנתבע את המקרקעין, הוגשה בסמוך לאחר מכן התביעה דנן.

תמצית המחלוקות בין הצדדים:

9.התובעת טוענת כי יש להורות על סילוק ידו של התובע מהמקרקעין שבבעלותה, וזאת מכוח עילה קניינית (סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן – חוק המקרקעין) ונזיקית (סע' 21-23 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש]), ולחייבו בדמי שימוש ראויים, עפ"י חוות דעת שמאי שהוגשה מטעמה.

10.הנתבע בכתב הגנתו העלה שלל טענות הגנה. כטענות מקדמיות טען הנתבע כי התובעת איננה אישיות משפטית הכשירה לתבוע, וכן טענות התיישנות ושיהוי. לגופם של דברים נטען כי התובעת איננה הבעלים של המקרקעין עליהם בנוי הקיוסק, או שלכל היותר רק חלק קטן מהקיוסק ממוקם על מקרקעין שלתובעת זכויות בהם. כן נטען כי לנתבע רישיון להחזיק במקרקעין מכוח הסכמתה של התובעת, וכי בנסיבות המקרה מדובר ברישיון בלתי הדיר. עוד טען הנתבע לזיקת הנאה העומדת לו במקרקעין וכן לזכות רכישה עפ"י סעיפים 21-23 לחוק המקרקעין. לחילופין נטען כי ככל שבית המשפט יורה על פינוי הנתבע מהמקרקעין, הדבר יותנה בכך שהתובעת תספק לו מקום חלופי בקרבת מקום ובקיזוז השבחות שביצע במקרקעין. לעניין דרישת התובעת לדמי שימוש ראויים טען הנתבע כי אין כל עילה לכך, ולחלופין ככל שתתקבל התביעה בעניין זה טען לדמי שימוש נמוכים מאלה להם טוענת התובעת וזאת לפי חוו"ד שמאי שצורפה מטעמו.

11.אדון להלן במחלוקות בין הצדדים כפי שהן עולות מכתבי הטענות וטיעוני הצדדים, תחילה בטענות המקדמיות שהעלה הנתבע ולאחר מכן במחלוקת לגופם של דברים.

טענות מקדמיות:

הטענה כי התובעת איננה אישיות משפטית הכשרה לתבוע:

12.כאמור לעיל, הנתבע טוען כי התובעת איננה אישיות משפטית הכשירה לתבוע, ולפיכך יש לדחות את תביעתה על הסף. אצא מהנחה כי הנתבעת איננה מאוגדת בישראל, בהיעדר כל טענה בעניין זה מצידה. עם זאת, לענייננו הספציפי, אין בכך כדי להכריע. התובעת הינה בעלת זכויות רשומות במקרקעין, כעולה מנסח הטאבו שצורף. בהיותה בעלת זכויות קניין מוכרות הרשומות במרשם הרשמי של מדינת ישראל, יש להכיר, כמשתמע מכך, בכשירותה לתבוע בגין אותן זכויות ולשם הגנה עליהן. מעמד כאמור הוכר בפסיקה במספר הזדמנויות, ביחס לתובעת וכן גופים אחרים כדוגמתה, בכל הנוגע לתביעות בקשר לנכסי מקרקעין שבבעלותם (ראו: ע"א 272/81 הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית של ירושלים נ' עירית רמלה, (פורסם במאגרים) (1982); ת.א (מחוזי ת"א – יפו)הועדה היוונית קאתולית ביפו נ' הארכיבישוף סלום ואח' (פורסם במאגרים (2007); ת.א (שלום י-ם) 1806/07 המשלחת הדתית הרוסית של הפטריארכיה של מוסקבה נ' צבי ברגר (פורסם במאגרים) (2009); ת.א 4337/00 (שלום נצרת) ווקף אל-גאמע אל אביד (פורסם במאגרים) (2001); ת.א 1164-10-08 (שלום נצרת) המיסיה הדתית הרוסית ירושלים נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סחנין (פורסם במאגרים). בפסיקה הובא טעם נוסף לדחיית טענות מהסוג שבענייננו, והוא השתק, שכן אין הנתבע יכול לטעון לקיומה של הסכמה מטעם התובעת לישיבתו במקרקעין, כפי שנטען בענייננו, ובה בעת לטעון להיעדר אישיות משפטית של המסכימה מכוחה, לפי טענתו, הוא מחזיק במקרקעין.

13.נוכח האמור, דין הטענה בעניין זה להידחות.

התיישנות ושיהוי: