עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
|
80201-07
29/06/2008
|
בפני השופט:
יהודית שיצר
|
| - נגד - |
התובע:
חגי נירה
עו"ד גיטלמן אביב
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
עו"ד אתי לוי
|
| פסק-דין |
אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק מ-17 עבירות, כפי שיפורט.
זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש לענייניים מקומיים בת"א (כב' השופט שטיינמץ) מיום 29/10/2006, תיק בש"ח 4716/06, אשר דחה את טענותיה של המערערת לפיהן 32 ההודעות לתשלום קנס, נשוא בקשתה להישפט, לא הומצאו לה ולא התקבלו על ידה ולפיכך עבירות החנייה נשוא ההודעות, התיישנו -
הכרעת ביהמ"ש קמא:
1. בית משפט קמא קבע, כי התדפיסים שצורפו לתגובתה של המשיבה כנספח א' (3 דפים), הינם פלטי מחשב אשר הונפקו ממחשב העיריה. משכך, הם מהווים "רשומה מוסדית" במובן סעיף 35 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971 (להלן:
"הפקודה") ולכן קבילים כראייה לאמיתות תוכנם, לפי סעיף 36א לפקודה (להלן:
"התדפיסים"). על גבי התדפיסים רשומים תאריכי המשלוח של הדו"חות הנדונים. כמו כן, מופיע טור של "דואר חזר" המתאר מה עלה בגורל ההודעות שנשלחו. בשבעה עשר מהדו"חות, על שמה של המערערת, הופיע הסימן "-" שמשמעותו הלכאורית היא שדבר הדואר לא חזר ולגבי חמישה עשר מהם צויין הקוד "6" שמשמעותו "לא נדרש". מכאן שישנה ראיה שכל 32 הודעות הקנס נמסרו לדואר למשלוח והם אכן נשלחו.
2. לתצהירה של הגב' חורש (מנהלת מחלקת חניה ואכיפה) צורפה דוגמת אישור הדואר על קבלת הודעות הקנס לשליחה. אישור זה נושא חותמת של הדואר בה כתוב:
קופה, מרכז מיון תל אביב, תאריך קבלת הדואר הכמותי וטלפון (להלן:
"אישור הדואר"). כמו כן, כותרת האישור הנ"ל הינה:
"רשות החניה- רשימת דברי דואר רשומים" ומצורפת לו הרשימה המלאה של ההודעות לתשלום קנס לשליחה.
ביהמ"ש קבע, כי גם אם האישור הוא על "דואר כמותי" ולא אישור פרטני, די בו כדי להוכיח שההודעות המפורטות ברשימה נמסרו למשלוח בדואר רשום.
הערעור:
3. טענתה העיקרית של המערערת הינה, כי ההודעות על תשלום הקנס לא הגיעו לידיה וכי היא לא ידעה אודותיהן. המערערת טוענת כי לא התקיימה במקרה דנן החזקה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי תשל"ד- 1974 (להלן:
"התקנות"), לפיה כאשר השולח הוכיח כי הודעות הקנס נשלחו בדואר רשום לנמען, רואים את ההודעה לתשלום הקנס כאילו הומצאה כדין, גם בהעדר חתימת הנמען על אישור המסירה.
המערערת טוענת כי אין בתדפיסי המחשב שהונפקו ממחשבה של המשיבה כדי להוכיח כי ההודעות אכן נשלחו למערערת בדואר רשום. כמו כן, אישור הדואר (הנושא שם של נמענת פלונית) שצורף כנספח לתצהירה של הגב' חורש אינו רלוונטי כיוון שמהווה רק
דוגמא לאופן התנהלות המשיבה ואילו אישור דואר דומה, הנושא את שמה ומענה של המערערת לא הוצג כראייה ע"י המשיבה.
4. מאידך, המשיבה טוענת, כי כל הדו"חות נשלחו לכתובתה הידועה של המערערת במשרד הפנים ומשרד הרישוי. ראייה לכך שהמערערת קיבלה את הדו"חות היא עמודת ה"דואר חוזר" בתדפיסי המחשב של המשיבה אשר הוכרו כרשומה מוסדית ע"י ביהמ"ש קמא.
בנוגע לאישור הדואר על קבלת הודעות הקנס לשליחה טענה המשיבה כי, הגב' חורש לא נחקרה על תצהירה והמערערת לא העלתה טענה נגד התצהיר, אולם למען הסדר הטוב צרפה ב"כ המשיבה, במעמד הדיון בערעור, את אישורי הדואר הכמותי המעידים על קבלת הודעות הקנס לשליחה בדואר רשום ובינהן גם ההודעות שמוענו למערערת.
דיון ומסקנות:
5. כאמור, חזקת המסירה בסעיף 44א לתקנות קובעת:
"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן".
התקנה דורשת תנאי בסיסי והוא
שליחת דבר הדואר (הודעת הקנס)
בדואר רשום. ההנחה שבבסיס החזקה, היא, כי אם רשות הדואר אישרה שקבלה דבר דואר לשליחה בדואר רשום, כי אז חזקה עליה שביצעה את מה שהתחייבה לעשות ושלחה בפועל, בדאר רשום, את דברי הדואר לנמענים.
כפי שציינתי כבר בעפ"א 80074/07
מור מילמן אפרת נ' עיריית תל אביב מיום 21/2/08 (פורסם בנבו):
"למעשה ישנן שתי דרכים להוכיח מסירת דבר הדואר לרשות הדואר:
א. ע"י הצגת אישור של רשות הדואר על קבלת דבר הדואר למשלוח.
ב. ע"י אישור הדואר על התוצאות האופרטיביות של המשלוח, דהיינו: אישור שחוזר בציון 'לא נדרש', 'סרב לחתום' וכו'.." (פסקה 4 לפסה"ד).