המועד הקובע לאיזון המשאבים בין בני זוג שנפרדו למשך 3 שנים וחזרו מאוחר יותר לגור יחד באותה דירה.

החלטה זו עוסקת בשאלת המועד הקובע לצורך איזון המשאבים בין הצדדים - בני זוג.

האם במועד הראשון בו עזב הבעל את הבית והגיש תביעת גירושין או במועד מאוחר יותר לאחר שחזר לחיות באותו בית, תקופה של 3 שנים, לאחר היעדרות של כשנתיים.

שאלה זו תיבחן לאור הוראת סעיף 5 א לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973 (להלן: "החוק"), ולנוכח העובדה כי לפרק זמן מסוים ולאחר מועד הקרע בו מצדדת האישה, בני הזוג חיו תחת קורת גג אחת.

רקע תמציתי וטענות הצדדים -

1.         הצדדים נישאו זל"ז ביום 1/3/92. מנישואיהם נולדו להם ארבעה ילדים. הצדדים טרם התגרשו והאישה - התובעת ( להלן: " התובעת" ) מבקשת להקדים את מועד איזון המשאבים, מכוח סעיף 5א(א)(2) לחוק יחסי ממון, התשל"ג - 1973 ( להלן: " החוק" ) ולקבוע את המועד הקובע לעריכת איזון המשאבים כ- 8/06. הבעל - הנתבע ( להלן: " הנתבע" )אינו חולק על כך שהמועד הקובע לצורך ביצוע איזון המשאבים הינו מוקדם למועד פקיעת הנישואין, עם זאת, אינו רואה עין בעין עם התובעת את "מועד הקרע" לצורך עריכת איזון המשאבים, ולטענתו המועד הרלוונטי הוא 29/7/10.

2 .         אין חולק, כי בשנת 2006 חוו הצדדים משבר עמוק בחיי הנישואין, בעקבותיו עזב הנתבע את בית הצדדים למשך תקופה ארוכה של כשנה ועשרה חודשים.

בשנת 2007 הגישה התובעת, בין היתר, תביעת מזונות ותביעה לשמירת זכויות. 

הנתבע הגיש באותה שנה תביעת גירושין לבית הדין הרבני בחיפה.

בסוף שנת 2010 הגישה התובעת בקשה לצו הגנה כנגד הנתבע. בשנת 2011 היא הגישה לבית משפט זה מספר תביעות ( לאחר שתביעות קודמות נסגרו נוכח חזרת הצדדים למגורים יחד) כנגד הנתבע, וביניהן תביעה לאיזון משאבים. 

בנוסף הגישה התובעת בשנת 2011 תביעת גירושין לבית הדין הרבני.

3.         כאמור, הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת מועד הקרע - המועד הקובע לצורך איזון המשאבים. לשם הכרעה בשאלה זו, נשמעו ראיות והצדדים סיכמו טענותיהם. התובעת העידה לעצמה ובנוסף צירפה תצהיר עדות מטעם אחותה "מ.א. ". האחות לא נחקרה על תצהירה לאחר שב"כ הנתבע טען, כי ממילא היא לא התגוררה עם הצדדים ואין לה ידיעה אישית אודות העובדות הרלוונטיות להכרעה בשאלה העומדת לדיון.

הנתבע העיד לעצמו ובנוסף העיד מטעמו אחיו "ש.ר."

4.         גרסת התובעת בתמצית -

כאמור, לפי התובעת מועד הקרע הינו 8/06, המועד בו עזב הנתבע את הבית. התובעת מסרה בתצהיר עדותה (ת/1), כי בשנת 2006 התרחש אירוע אלימות שהביא למשבר חמור ביותר ביחסי הצדדים. היא לא הגישה תלונה למשטרה נוכח מנהגי העדה לה היא משתייכת, אך בחודש 8/06 היא אזרה אומץ והגישה תלונה למשטרה בגין אלימות הנתבע כלפיה, בעקבותיה נעצר הנתבע למשך שבוע והורחק מהבית לתקופה של שבועיים ומאז הם מתגוררים בנפרד.

לדבריה, היא היתה מעוניינת בשיקום הנישואין, אך הנתבע התנה שלום בית בוויתורה על זכויותיה. באותה שנה הפסיק הנתבע לזון את הילדים ולשלם בגין מדורם. בעקבות חובות הצדדים בגין הלוואת משכנתא שנטלו, מונה כונס נכסים על הבית וזה נמכר ב- 8/08.

לאחר הגשת התלונה, לא חל שיפור ביחסי הצדדים והנתבע החזיק אותה על "אש קטנה" כלשונה, ואמר לה שהוא רוצה לבדוק את התנהגותה ובמידה ותציית לו, כי אז יחזרו לגור יחד.

בשנת 2007 פדה הנתבע כספים שצבר במקום עבודתו בנמל חיפה והגיש תביעת גירושין.

בשנים האחרונות נהג הנתבע להגיע לפרקים לבית הצדדים ולשהות עם הילדים ועימה ואף ללון בבית, אך חדל מלזון אותם או לשאת בהוצאות הבית. המגורים יחד נבעו מאילוצים כלכליים של הנתבע, יותר מאשר קיום חיים משותפים.

לדבריה, בתקופה מ- 12/07 עד 5/08 ניתק הנתבע את הקשר עימה לחלוטין. בחודש 12/08 הגיע לבית והבטיח לשקם את היחסים וסוכם, כי ימצא מקום עבודה ויכלכל את הבית. בחודש 2/09 מצא עבודה. בחודש 5/09 היה מגיע לבית וחוזר משום שהיתה לו דירה שכורה.