המוסד לביטוח לאומי נ' גדעון חי

פסק דין

במסגרת הערעור בתיק דנן, הצדדים הסכימו על סילוק הערעור ונותרה ביניהם מחלוקת בשאלת ההוצאות בלבד.

בטרם אפסוק בבקשת לפסיקת הוצאות שהוגשה מטעם המשיב, אתאר ולו בקליפת האגוז את השתלשלות העניינים בהליך דנן.

ביום 25.6.12 הוגש כתב הערעור, שעיקרו הופנה כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.5.12 אשר קבעה למשיב נכות בשיעור 24% בגין תאונה משנת 2007 (להלן: "התאונה הראשונה"). תמצית טענותיו של המערער, הן בכך שהוועדה טעתה בקבעה נכות כוללת בגין תאונה נוספת בה היה מעורב המשיב בשנת 2011 (להלן: "התאונה השנייה") ואשר לא הוגשה בגינה תביעה.

בדיון שהתקיים ביום 1.11.12, סוכם שהמשיב יגיש תביעה להכרה בתאונה השנייה כתאונת עבודה, והערעור נותר תלוי ועומד עד להכרעה בתביעה האמורה.

ביום 21.7.13 הודיע המשיב כי בעקבות תביעתו להכיר בתאונה השנייה כתאונת עבודה, התכנסה ועדה רפואית אשר קבעה 0% נכות בגין התאונה השנייה והותירה את אחוזי הנכות שנקבעו בעבר בגין התאונה הראשונה על כנם.

בנסיבות אלה, המערער הודיע על חזרתו מהערעור שכן הוועדה נתנה דעתה למצבו הרפואי של המשיב כתוצאה משתי התאונות, ומטרת הערעור הוגשמה.

המשיב בתגובה, עמד על בקשתו לפסיקת הוצאות משום שלטענתו הערעור היה מיותר.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל המסמכים הרלוונטיים המונחים בפניי בית הדין, נחה דעתי, כי הערעור שהוגש על ידי המשיב לא היה מיותר שכן, במועד החלטת הוועדה מושא הערעור, לא עמדה בפניה תביעת המשיב להכרה בתאונה השנייה כתאונת עבודה. דרישתו של המערער, במסגרת הערעור, להפניית תשומת לבה של הוועדה לכך שהתאונה טרם הוכרה כתאונת עבודה וחששו כי הוועדה העניקה אחוזי נכות מבלי להפריד בין שתי התאונות היה במקום.

ערעורו של המערער התייתר רק לאחר שהוגשה תביעה להכרה בתאונה השנייה כתאונת עבודה ותביעה כאמור הוגשה בעקבות הערעור בלבד.

בנסיבות אלה, אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב ובהתחשב במיוחד שבמשפט העבודה ובפרט בתחום הביטחון הסוציאלי אין מקום לפסיקת הוצאות למי מהצדדים.

נוכח האמור, הערעור נדחה בזאת, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"ד, (12 נובמבר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: