המוטרנות היוונית קתולית ואח' נ' באבא ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת הנתבעים לביטול פסק-דין.

2. העובדות הצריכות לענייננו הן, בקליפת האגוז, כדלקמן:

2.1עסקינן בתביעה מיום 23/9/12 לתשלום יתרת חוב נטענת בגין שכר לימוד אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

2.2ביום 11/12/12 זימן כבוד השופט י. ליפשיץ את הצדדים לישיבת הוכחות וכן הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית באופן הדדי תוך 45 יום.

2.3ביום 13/3/13 התייצבו הצדדים לישיבת הוכחות, אך בשלב זה הסתבר כי הנתבעים הגישו תצהירי עדות ראשית רק ערב הדיון ואילו המצהיר מטעם התובעים לא התייצב לדיון.

כבוד השופט י. ליפשיץ קבע כי שני הצדדים חדלו ואין בידו לקבל את הסבריו של ב"כ הנתבעים להגשת תצהירים רק ערב ישיבת ההוכחות. משכך, נדחתה ישיבת ההוכחות ליום 17/12/13 כאשר כל אחד מהצדדים חוייב, על רקע מחדליו הדיוניים, לשלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 3,500 ₪ כתנאי להמשך ההליכים.

2.4ביום 19/8/13 הועבר התיק לטיפולי. בהחלטה מיום 9/9/13 זומנו הצדדים ליום 21/10/13 תוך הוריה על המצאת אישור בדבר ביצוע התשלום בהתאם להחלטת כבוד השופט י. ליפשיץ תוך 7 ימים.

2.5ביום 3/10/13 המציאו התובעים אישור על ביצוע ההפקדה, אך הנתבעים לא המציאו אישור במועד ו/או בכלל ובהתאם לרישומים בתיק בית המשפט התשלום טרם בוצע.

2.6הנתבעים גם לא התייצבו לישיבה ביום 21/10/13. חרף מתן פסק דין כבר בשלב זה אפשרתי לנתבעים להודיע תוך 3 ימים את הטעם לאי התייצבותם בטרם אקבע את הסנקציה בגין כך. כמו כן, הוריתי על המצאת אישור כי ההוצאות לטובת אוצר המדינה שולמו על ידם, בהתאם להחלטת כבוד השופט י. ליפשיץ. ההחלטה הומצאה לנתבעים בו ביום (21/10/13), אך לא קויימה על ידם במועד או בכלל.

2.7לפיכך, ביום 11/12/13 ניתן פסק הדין נשוא הבקשה (לעיל ולהלן "פסק הדין").

2.8ביום 13/1/14 הוגשה בקשה זו שלפניי.

3.בבואנו לבטל פסק-דין, ניצבות לפנינו שתי שאלות: האם נפל פגם בהליך מתן פסק-הדין שבעטיו יש להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף העדר פגם, יש מקום להורות על ביטולו מכח שקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראה: רע"א 7034/00, צדקה נ' וייל (2001); רע"א 8646/04, כריים נ' מ"י (2004); ת.א. (ת"א) 12746/08, פיתוחי חוטם ייבוא ייצוא שיווק יוזמה בע"מ נ' פלמוליב בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות שם).

4.ההחלטות מיום 9/9/13 ומיום 21/10/13 הומצאו לנתבעים כדין והנתבעים אף לא חולקים על כך. מה גם שהחלטת כבוד השופט י. ליפשיץ. מיום 13/3/13 ניתנה במסגרת ישיבת בית המשפט ובנוכחות הנתבעים וחרף זאת לא קוימה על ידם.

לפיכך, לא נפל כל פגם בהליך מתן פסקי-הדין.

5.השאלה הנשאלת היא, אם כן, האם יש לבטל את פסק-הדין מכוח שיקול הדעת הנתון לבית המשפט. לעניין זה שומה עלינו לבחון שניים: האחד, הטעם למחדל - בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות; והשני, סיכויי ההצלחה של מבקש הביטול ובמקרה דא - סיכויי הגנה (ראה: רע"א 5904/10, אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (2010); רע"א 9565/09, מרגוליס נ' גנץ (2010); רע"א 5357/99, נדיב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה בע"מ (1999); ע"א 1782/06, משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה (2008); בש"א (ת"א) 14266/08, טלטיב תקשורת בע"מ (בפירוק) נ' פלאפון תקשורת בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות דשם; ת.א. (ת"א) 2209/05, אורן נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ (2010); ע"א 10152/07, פדידה נ' רפאלי (2010)).

6.הטעם למחדל -

כמפורט לעיל, הנתבעים לא קיימו אחר החלטות בית המשפט מיום 13/3/13, מיום 9/9/13 ומיום 21/10/13 תוך השחתת זמן שיפוטי יקר ופגיעה בכלל ציבור המתדיינים הממתין ליומו.

מדובר ביחס של זלזול שיטתי ובוטה של הנתבעת בצדדים שכנגד ובבית המשפט, תוך אי קיום חובתה כבעלת דין והתעלמות מדעת מההליך המשפטי. "שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה" (ראה: רע"א 83/01, וייס נ' מרדכי, פ"ד מה(3) 730). לעניין דא יש לזכור כי, כאמור, ב-רע"א 1957/12, חלה נ' כהן (2012):

"... בית המשפט הוא נאמן של הציבור. הוא מצווה להבטיח שהדיונים יתקיימו במועדם וכסדרם, ושזמנו של הציבור, הוא המשאב המצומצם המופקד בידי בית המשפט, לא יהא הפקר. אם ינהגו בתי המשפט בסלחנות כלפי בעלי דין המבזים את החלטותיהם וגורמים לבזבוז הזמן השיפוטי, תהא בכך פגיעה לא רק ביריביהם של אותם בעלי דין, אלא, בעיקר, במערכת המשפט כולה. מתן הזדמנות נוספת לחלה פירושה שבעל דין אחר, שעניינו יכול להיות דוחק, יישמע במועד רחוק יותר...".