המדדים והשיקולים המכריעים בבקשה לעיכוב ביצוע

לפניי בקשת המערערת לעיכוב ביצועה של החלטת בית הדין האזורי, שעליה ערערה המערערת, שעל פיה יש להעביר את מניותיה שבחברה שבבעלות הצדדים לידי המשיב.

הבקשה, יש לומר, מכמירת לב. המערערת מתארת מנקודת מבטה באופן קודר למדי את חששותיה כי לאחר העברת המניות לידי המשיב יעברו הללו ואולי גם יתר מניות החברה לידי צדדים שלישיים או יאבדו את ערכן עקב ניצולו של המשיב את השליטה שתהיה לו בחברה וניהולו אותה באופן בלתי־אחראי או באופן שבו ישרתו החברה והונה את צרכיו וחובותיו של המשיב.

אם כך יקרה, סבורה המערערת, הרי שגם אם לעתיד לבוא יתקבל ערעורה וייפסק כי על המשיב להחזיר לה את המניות או את תמורתן – לא יהיה לה מהיכן לגבות חוב זה או שהמניות שתקבל בחזרה יהיו חסרות ערך.

המערערת מוסיפה גם לטעון כי המצב שייווצר עם העברת המניות יותיר אותה ללא ההון – החלק בחברה, אבל עם האחריות לחובותיה של החברה.

עוד טוענת המערערת: אם סבור בית הדין כי לא יהיה נזק בהעברת המניות לידי המשיב שכן במידת הצורך אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורנית (ושלא כאמור), הרי שהוא הדין והוא הטעם שלא יהיה נזק אם ייוותרו המניות בידיה בינתיים – עד להכרעת בית הדין בערעור.

אכן, בקשה מכמירת לב ותחזית קדורנית, כאמור. דא עקא: עיון בהחלטות בית הדין קמא מלמד כי טענות מעין אלה הועלו אף בפניו, ובית הדין – שלא כפי שהוא מוצג בכתבי טענותיה של המערערת כמי שמקפח אותה ואת זכויותיה – לא הקל בהן ראש:

ביום כ"ט בסיוון התשע"ט (2.7.2019) הבהיר בית הדין בהחלטתו כי הומצא לתיק בית הדין דוח של החברה – עדכני למועד ההסכם שבין הצדדים – והורה לנתבעת (מערערת דנא) לבחון אותו בעשרים ואחד הימים שלאחר מכן ולהגיש לבית הדין את טענותיה בדבר הברחות והעלמות מנכסי החברה על בסיס דוח זה, עוד הורה בית הדין באותה החלטה כי בתוך אותם עשרים ואחד יום תפנה הנתבעת לבנק ישראל כשבידה צו לגילוי מסמכים שייתן בית הדין ושתכליתו לוודא כי אין לחברה חובות נוספים שהנתבעת תמצא עצמה נושאת בהם גם שעה שלא תהיה עוד בעלים של חלק מן החברה. בית הדין קבע כי רק לאחר שייווכח כי אין ממש בחששותיה של הנתבעת יורה אכן על העברת המניות.

ביום ח' באב התשע"ט (9.8.2019), היינו בחלוף עשרים ואחד הימים האמורים כמעט פעמיים, נתן בית הדין החלטה נוספת – היא ההחלטה המורה על העברת המניות בפועל ושעליה הוגש הערעור, ובה קבע בין השאר:

למרות חלוף הימים שנקבעו, ולמרות [...] צווי גילוי ופסיקתאות נוספים כבקשתה, ולמרות [...] ארכה נוספת [...] עד לרגע זה לא הונחו לפני בית הדין מסמך או ראיה כלשהם המבססים את חששותיה של הנתבעת.

מאידך גיסא, השיהוי בהעברת המניות עלול ליצור נזק בלתי־הפיך לחברה בהיות התובע מנוע מלהוציא כספים לצורך משכורות ופעילות החברה. גם הבנק 'לוחץ' על החברה.

לאור האמור ולאור ההחלטות הקודמות שבהן קבע בית הדין כי הסכם הגירושין בין הצדדים שריר וקיים, ועל פיו יש להעביר את בעלות החברה כולה לידי התובע [...] ולאור העובדה שהאישה הנתבעת לא שיתפה פעולה עד היום בהעברת המניות [...] והיות שכעת נתברר שהחששות שהעלתה אינם כאלו שיש לחוש להם, ואם כן אין זה אלא עיכוב סרק ללא תועלת, בית הדין מורה על מינוי בא כוח האיש עו"ד משה יצחק הלוי לכונס נכסים לצורך העברת כל המניות [...]

המערערת מערערת כאמור על החלטה זו – וזה כשלעצמו כמובן לגיטימי, אולם כידוע על דרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות העובדתיות של ערכאה קמא, ועל אחת כמה וכמה בקביעת עובדות ממין אלה שתוארו ברישא של הפסקה המצוטטת מהחלטת בית הדין...

גם עיון בתיק בית הדין מלמד כי אכן אלה העובדות:

המערערת קיבלה את ההזדמנות להגיש לבית הדין אסמכתאות שיבססו את החששות שלהם טענה לפניו ושלהם טוענת היא עתה בבקשתה לעיכוב הביצוע, אך לא ניצלה הזדמנות זו.

קשה אפוא להניח שאכן יש יסוד לחששותיה – מי שיש לחששותיו יסוד אמיתי ממציא לבית הדין את המסמכים הדרושים כדי לבסס את חששותיו ולו באופן חלקי. מסתברת יותר קביעתו של בית הדין כי אין מדובר בחששות כנים אלא בעיכובי סרק.

אולם גם אם לא נקבע כך נחרצות ונניח כי למרות כל האמור אכן קיימים חששות כלשהם, עדיין אין למערערת להלין בעניינם אלא על עצמה – על שלא הביאה לבית הדין את המסמכים שיבססו את חששותיה, ונציין כי גם בבקשתה הנוכחית לא מצאנו כאלה. אי אפשר להשתית בקשה לעיכוב ביצוע על הפרחתן של אמירות בעלמא לחלל האוויר, ועל אחת כמה וכמה משנתבקשה כבר הבאת האסמכתאות לאותן אמירות ולא נעשה דבר בעניין זה.

אשר לדברי המערערת כי כשם שלא ייגרם – אם לא ייגרם – לה נזק מביצועה המיידי של החלטת בית הדין, כך גם לא ייגרם נזק למשיב מעיכובה והשהייתה: המענה לטענה זו כלול גם הוא בהחלטת בית הדין קמא שפירטה את הנזק העשוי להיגרם לחברה אם לא יועברו המניות בהקדם. מובן שקביעה זו גם היא עשויה להיות נתונה לערעור, אלא שלא מצאנו בדברי המערערת השגה עניינית על הנמקתו של בית הדין בעניין זה.

נוסיף ונאמר עוד: בקשתה של המערערת יוצאת מנקודת הנחה שאם תוצאת המאזן בין נזקיה בקיום ההחלטה למול נזקי המשיב בהשהייתה תהיה אפס, המשמעות היא שיש לעכב את הביצוע. ולא היא.