המ"ש 9807-05-16 זערורה נ' מדינת ישראל

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין שני דוחות תנועה משנת 2013.

המבקש טען כי לא קיבל את הדוחות המקוריים ולא ידע עליהם עד קבלת הודעת רשות הרישוי בדבר אי חידוש רשיונו. לגופו של עניין טען המבקש כי לא הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא גב' סבארין סיורי.

המשיבה התנגדה לבקשה, בין השאר מאחר ומדובר בקנסות ששולמו זה מכבר. לעניין זה הגיש המבקש תגובה וטען כי הקנסות שולמו במסגרת הסדר חובות מבלי לבדוק ממה הם נובעים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בדוחות ששולמו זה מכבר. כידוע, לפי סעיף 229(ח') לחסד"פ

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו".

אינני רואה הבדל מהותי בין תשלום קנס בודד, ובין תשלום מספר קנסות בהסדר, כטענת המבקש. כפי שקבע בית המשפט העליון, הארכת מועד לאחר תשלום הדוח, אפשרית במקרים מיוחדים ויוצאי דופן בהם לא ידע אדם, ולא יכול היה לדעת על ההליך נגדו. רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל; רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל; רע"פ 7839/08 קורנפלד נ' מדינת ישראל, רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל ורבים אחרים.

במקרה דנן, גם אם אקבל את טענת המבקש כי שילם את הקנסות מבלי לבדוק את מקורם, אין הדבר רלוונטי, שכן המבקש יכול היה לבקש פירוט החובות ולבחון האם יש עליו חובה לשלמו. המבקש בחר שלא לעשות כן, ואין לו להלין אלא על עצמו, אולם הוא אינו יכול לטעון כי מדובר בנסיבות שאינן בשליטתו ואשר מנוע ממנו מלדעת על הדוח נגדו.

יותר מכך, התצהירים שצורפו לבקשה מעוררים סימני שאלה בפני עצמם. המדובר בעבירות שבוצעו בשני כלי רכב שונים. אין כל הסבר הכיצד נהגה "אשתו של אחד העובדים" בכלי הרכב השייכים למבקש בשני מועדים אלה, וכיצד היא יכולה להצהיר על כך היום, בחלוף כשלוש שנים...