המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו לתעבורה
|
7083-07-14
05/08/2014
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
| - נגד - |
מבקש:
דן הקר
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 10.11.13, נערכה כנגד המבקש הודעת תשלום קנס שמספרה 26110244162 (להלן – הדו"ח) ועניינה, שימוש בטלפון נייד, שלא באמצעות דיבורית, עבירה על תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה. הדו"ח נמסר לידי המבקש במעמד רישומו.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילם את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותר המבקש להארכת מועד להגשת בקשה להישפט, מהטעם שביקש להישפט במועד, אך קיבל הודעה על כפל קנס וריבית פיגורים.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי אף שהדו"ח נמסר לידי המבקש, הוא פנה לראשונה בבקשה לקבלת הדו"ח המקורי, רק ביום 23.7.14 . עוד טוענת המשיבה, כי המבקש הוא שבחר כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינו עומד בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט.
המשיבה הפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.
המבקש לא העלה בבקשתו כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה וטענתו כי ביקש להישפט במועד, לא נתמכה בכל אסמכתא, כגון, ספח משלוח הבקשה בדואר רשום, כנדרש ואינה מופיעה במערכת המחשב של המשיבה.