המ"ש 6731-05-14 זידאן נ' מדינת ישראל

בתיק זה עתר המבקש להארכת מועד להישפט בגין ארבע דוחות תנועה. כל הדוחות הינם בגין מהירות שמעל למותר ואשר נערכו על סמך צילום. דוח מיום 22.4.13 (המסתיים בספרות 070), דוח מיום 25.4.13 (המסתיים בספרות 642), דוח מיום 2.5.13 (המסתיים בספרות 368) ודוח מיום 7.5.13 המסתיים בספרות 120).

בבקשה המקורית שהגיש בחודש מאי טען המבקש כי הוא מבקש הארכת מועד לשם "העלאת טענותיו" כנגד הדוחות. בהחלטה שניתנה בהתייחס לבקשה זו, ציינתי כי לא תינתן הארכת מועד בטענה כללית וכי על המבקש לפרט את טענותיו בבקשתו, כך שאוכל לשקול האם מוצדק להאריך את המועד להישפט.

המבקש הגיש בקשה מתוקנת ובה העלה שתי טענות, האחת כי כל המהירויות המיוחסות לו הינן זהות, עובדה המעידה על תקלה במצלמת המהירות, והשנייה כי לא קיבל את הדוחות המקוריים במועד, ולכן חויב בתוספת פיגורים, אותה הוא מבקש לבטל.

המבקש נדרש להמציא את הדוחות לביסוס טענתו, ואז התברר כי טענה זו אינה נכונה. המדובר אכן במהירויות קרובות בטווח שבין 117 ל – 121 קמ"ש, אולם אין בכך כדי להצביע על תקלה, אלא יותר על דרך נהיגתו הקבועה של המבקש. לפיכך, נדרש המבקש להסביר האם יש בפיו טענה שמעבר לטענה כנגד גובה הקנסות.

בבקשה המתוקנת השלישית העלה לראשונה המבקש טענה כי הוא מבקש להסב את הדוחות על שם אחר(!). המדובר בטענה בעייתית שכן המדובר בדוחות אשר מלכתחילה נערכו על שם בעל הרכב מר יאסר אל אחמד, והוסבו על שם המבקש לאחר שזה הגיש תצהיר בעניין, עוד בחודש יולי 2013.

לאור עובדה זו שוב נדרש המבקש להסביר בקשתו ולפרט על שם מי הוא מבקש להסב את הדוחות ולצרף תצהירים בעניין זה, ואז הגיש המבקש בקשה מתוקנת רביעית בה הבהיר כי כל בקשתו הינה לעניין גובה הקנסות, אשר צברו בינתיים כאמור תוספת פיגורים.

המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי כל הדוחות הומצאו למבקש על פי הכתובת שמסר בבקשה להסבת הדוחות על שמו ודוחות אלה הוחזרו בידי הדואר מאחר ולא נדרשו על ידו. לפיכך, אין לו להלין אלא על עצמו. המשיבה הוסיפה וטענה כי הפחתת קנסות אינה בסמכות בית המשפט, אלא בסמכות מרכז הגבייה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מקבל את עמדת המשיבה ודוחוה את הבקשה להארכת המועד.

ראשית, אבהיר כי אין דעתי נוחה מהתנהלותו של המבקש אשר העלה טענות חלופיות, סותרות וטענות שאינן נכונות כאמור לעיל, אולם לא מסיבה זו נדחית הבקשה.