המ"ש 6401-07-14 רותם נ' מדינת ישראל ואח'

בפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) - התשמ"ב 1982, שהגיש המבקש לביהמ"ש ביום 24.7.14 בגין דו"ח שניתן על עבירה של נהיגה במהירות מופרזת מיום  11.5.13 (הודעת תשלום קנס מס' 90501786447).

טיעוני הצדדים

לטענת המבקש, במועד ביצוע העבירה נהג ברכב מר רותם ראובן ז"ל, אביו של המבקש, ועל כן מבקש הסבת הדו"ח אליו. עוד טען המבקש כי הדו"ח לא הגיע לידיו ולפיכך נבצר ממנו להגיש בקשה להסבה במועד ועל כן כעת מבקש להאריך המועד להישפט.

המשיבה התנגדה לבקשה מהטעם שהדו"ח נשלח למבקש בדואר רשום ולא נדרש על ידו. משכך, אין להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה

דנתי בבקשה שלא בנוכחות הצדדים, כפי שמוסמכת אני לעשות בבקשה להארכת מועד על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, ר' רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ נ' מדינת ישראל, פד"י נ"ז(6) 793, וכן פסק דינו של כב' השופט אלון ע"פ (ב"ש) 7270/05 אלעסאם דבאש נ' מדינת ישראל ניתן ביום 18.8.05 וכן ע"פ (ב"ש) 7419/06 טבביאן נ' מדינת ישראל.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות ולהלן נימוקי:

הדו"ח מושא הבקשה נשלח למבקש בדואר רשום מס' RR-011533221H4 לכתובתו הרשומה ולאחר שלא נדרש על-ידו חזר לשולח ביום 28.5.13 בציון "לא נדרש", כך שבהתאם לתקנה 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי מתקיימת חזקת מסירה, ועל המבקש הנטל להפריכה. 

המבקש טוען כי הדו"ח לא הגיע לידיו ועל כן לא הגיש בקשתו במועדים הקבועים בחוק. טענה זו דינה להידחות מהטעם כי אישור המסירה מוכיח כי דבר הדואר נשלח לכתובתו הנכונה של המבקש ואף נראה כי הושארו למבקש שתי הודעות שרק לאחר שלא נדרשו הוחזר דבר הדואר לשולח. המבקש לא ציין בבקשתו כל הסבר מניח את הדעת מדוע דבר הדואר לא נדרש על ידו. יוצא אפוא, שבענייננו לא הוכיח המבקש כי לא קיבל ההודעה מסיבות שאינו תלויות בו ומשכך החזקה בעינה עומדת.

יתרה מכך, מעיון במסמכים אותם צירף המבקש, נראה כי ייתכן והסיבה בעטייה לא נדרש דבר הדואר הינה שהותו של המבקש בחו"ל. המבקש לא טרח לצרף תדפיס כניסות ויציאות מן הארץ מה גם שסבורתני, כי אין בעילה זו להוות נסיבה מיוחדת להארכת מועד. ברי הוא, כי מחובתו של המבקש היה לדאוג שמורשה אחר יוציא את דבר הדואר בעבורו ואין במחדלו זה כדי להוות נסיבה מיוחדת המצדיקה העתרות לבקשה.