המ"ש
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
4748-01-15
22/01/2015
|
בפני השופטת:
שרית קריספין-אברהם
|
- נגד - |
מבקשת:
סגלית אלישע
|
משיבה:
מדינת ישראל
|
החלטה |
בפני בקשה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי[ נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – החוק), שעניינה הארכת מועד להגשת בקשה להישפט בגין עבירת קנס שהנה ברירת משפט.
עובדות המקרה
ביום 12.2.14, נערכה כנגד המבקשת הודעת תשלום הקנס שבנדון (להלן – הדו"ח) ועניינה, אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה. הדו"ח נשלח אל המבקשת ביום 7.7.14 והתקבל במענה.
המבקש לא הגיש בקשה להישפט בגין הדו"ח האמור, תוך פרק הזמן שנקבע בסעיף 229(א) לחוק ולא שילמה את הקנס.
טיעוני הצדדים
היום, עותרת המבקשת, למעשה, לביטול הדו"ח, מהטעם כי לא עברה את העבירה המיוחסת לה בדו"ח ויודגש, כי אך מטעם זה, היה מקום לדחות את הבקשה, כיוון שאין לבית המשפט סמכות לבטל דו"חות.
לפנים משורת הדין, אתייחס לבקשה כאל בקשה להארכת מועד להגשת בקשה להישפט ולעניין זה, טוענת המבקשת כי לא פנתה בבבקשה לביטול הדו"ח במועד, בשל בעיות בבית.
המשיבה מתנגדת לבקשה, מהטעם כי הדו"ח הומצא לידי המבקשת והיא שבחרה כיצד לנתב את ההליך המנהלי וכיום, אינה עומדת בתנאים הנדרשים להארכת מועד להישפט.
המשיבה הפנתה למספר פסקי דין לתמיכה בטיעוניה.
דיון והכרעה
סעיף 230 לחוק, קובע כי "בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
סעיף 229(ה) לחוק, קובע כי " תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
דהיינו, על בית המשפט לבחון תחילה אם ניתן טעם המצדיק אי עמידה במועד שנקבע ואם ימצא שאין כזה, יבחן אם ייגרם למבקש עיוות דין, במקרה שבקשתו תדחה.
לאחר שעיינתי בבקשה, במסמכים הנלווים ובתגובת המשיבה, מצאתי כי התשובה לשתי השאלות שלילית.
המבקשת לא העלתה בבקשתה כל טעם המצדיק אי הגשת בקשה להישפט במועד או נימוקים מיוחדים המצדיקים קבלתה.
ברע"פ2096/07 כוכבי נ. מדינת ישראל, נקבע כי הארכת מועד להישפט תינתן רק במקרים בהם המבקש לא יכול היה לדעת כי תלוי ועומד נגדו האישום נשוא הודעת תשלום הקנס.