המ"ש
בית משפט השלום פתח תקווה לתעבורה
|
3671-02-16
20/08/2016
|
בפני השופטת:
רות וקסמן
|
| - נגד - |
המבקש:
רבאח זבידה
|
המשיבה:
מדינת ישראל
|
| החלטה |
לפני בקשה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט, על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982 (להלן: "החוק") בגין דו"ח שניתן על עבירה של אי ציות לאור אדום, בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה, מתאריך 11.6.15 (מס' הודעת תשלום קנס 90504796021).
טענות הצדדים
לטענת ב"כ המבקש, הרכב מושא העבירה נמכר לגב' אזברגה ליליאן עוד ביום 8.6.15 עובר לביצוע העבירה נשוא הדו"ח. ב"כ המבקש פנה למפנ"א בצירוף תצהירה של הגב' ליליאן אזברגה לעניין החזקה ברכב, במסגרת הזמן החוקי, וביקש להסב את הדו"ח על שמה, שכן היא זו שהחזיקה ברכב בפועל. מפנ"א סירבה להסבת הדו"ח בטענה כי ליליאן אזברגה החזיקה ברכב לאחר ביצוע העבירה. ב"כ המבקש טען כי מפנ"א נפלה לכלל טעות בעניין זה בהתאם לתצהיר. ב"כ המבקש טען כי למבקש ייגרם עיוות דין באם ההרשעה תישאר על כנה במקום הסבת הדו"ח על שם הנהגת בפועל.
לבקשה צורפו תצהיר הנהגת בפועל והעתק מתשובת מפנ"א מתאריך 27.12.15.
יצוין כי ב"כ המבקש נדרש להמציא חוזה מכר, אך בתגובה טען כי אינו מייעץ ללקוחותיו לערוך הסכם מכר בעת מכירת רכב מיד ליד, אלא לחתום על תצהיר בלבד.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקש לא צירף מסמכים התומכים בבקשתו.
דיון והכרעה
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לשיקולים שעליו לשקול בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נאשם, המוגשת לפי סעיפים 240 ו-130 לחוק.
א. על המבקש להראות טעם טוב וראוי מדוע נמנע מהגשת הבקשה להישפט במועד שנקבע בחוק.
ב. האם באי ביטול פסק הדין עלול להיגרם למבקש עיוות דין.
ראה לעניין זה ע"פ (באר-שבע) 7270/05 אלעסם דאהש ואח' נגד מדינת ישראל.
א. הסיבה לאיחור בהגשת הבקשה
סעיף 229(א)(2) לחוק קובע את המועד להגשת בקשה להישפט, כדלקמן:
(א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:
(1) הגיש לתובע, תוך שלושים ימים מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג);
(2) הודיע, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו להישפט על העבירה.