צ.י.א הסעות ומאפה בע"מ נ' מדינת ישראל

לפני בקשה להארכת מועד להישפט.

1.המבקשת היא בעלים של רכב אשר במועד הרלוונטי היה בשימושו של אחד, ג'וני דגן ("דגן"). בעקבות סכסוך שפרץ בין דגן למבקשת החל דגן, או מי מטעמו, לבצע ברכב סדרת עבירות תנועה בהיקף ניכר. המבקשת טוענת כי גילתה דבר קיומם של דוחות אלה באיחור, לעתים לאחר שחויבה בתשלום כפל קנס. מכל מקום, ריבוי דוחות אלה יצר עיכוב בטיפולה של המבקשת בדוחות אלה. לטענת המבקשת, דחיית בקשתה תגרום לה לעיוות דין שכן היא תיענש על מעשים שעשה אחר.

2.המשיבה מתנגדת לבקשה. קבוצות הדוחות שבגינם הוגשה בקשה זו נחלקים לשני קבוצות משנה. האחת, קבוצה של דוחות שנשלחו למענה של המבקשת וחזרו לשולח בציון "לא נדרש" ( דוחות 90504335425; 90505025197; 22110425893). קבוצה שניה עניינה דוח שמספרו 22110432477. דוח זה נשלח למענה של המבקשת, כמו הדוחות האחרים לעיל, אך בשונה מהם הוא נדרש על ידי המבקשת. ביום 31.3.16 פנתה המבקשת למפנ"א בבקשה להסב את הדוח. היא התבקשה לצרף מסמכים מסוימים לפנייתה אך לא עשתה כן.

3.ביחס לקבוצת הדוחות הראשונה טוענת המשיבה כי הדוחות לא נדרשו בשל רשלנות המבקשת ואין כל הצדקה בנסיבות אלה להאריך לה את המועד להישפט. ביחס לדוח הכלול בקבוצה השנייה ברור כי המבקשת אינה יכולה להלין אלא על עצמה מכיוון שלא השלימה בשל מחדלה את הטיפול בהסבת הדוח מול מפנ"א.

דיון והכרעה

4.לאחר העיון החלטתי להאריך למבקשת את המועד להישפט ביחס לכלל הדוחות אם כי הבקשה להישפט בגין הדוח שמספרו דוח שמספרו 22110432477 מותנית בכך שהמבקשת תשלם הוצאות בסך 400 ₪ לטובת אוצר המדינה עד 20.8.17. אלה הנימוקים להכרעתי:

נקודת המוצא לבקשה זו היא כי המבקשת לא עברה את העבירות בהן הורשעה. התוצאה לפיה המבקשת נענשת על מעשים שעשה אחר היא תוצאה לא ראויה ולא צודקת. היא גורמת עיוות דין למבקשת ופוגעת באינטרס הציבורי של ירידה לחקר האמת והענשת עובר העבירה על מעשיו באופן שיביא להפנמת חומרת התנהגותו.

בראייה זו, גם התרשלות המבקשת לדרוש את הדוחות שנשלחו אליה בקבוצת הדוחות הראשונה הנזכרת לעיל אינה יכולה להצדיק גרימת עיוות דין למבקשת בדמות הרשעה בעבירות אותן לא עברה ( השווה: עפ"ת 50065-05-17 בן ישי נ' מדינת ישראל). המצב שונה מעט ביחס לדוח הנכלל בקבוצה השנייה. גם ביחס לדוח זה יש אינטרס ציבורי להענשת עובר העבירה ומניעת גרימת עיוות דין למבקשת. ואולם, המבקשת הייתה ערה לקיומו של הדוח והחלה במהלך של הסבת הדוח ע"ש מי שנהג לכאורה במועד העבירה. העובדה שלצורך השלמת המהלך נדרשה המבקשת להציג מסמכים שונים אך לא עשתה כן הופעת את הטענה כי ייגרם לה בכך עיוות דין לחלשה יותר בהשוואה לטענה דומה המתייחסת לדוחות בקבוצה הראשונה. המבקשת הייתה חופשיה לפעול על מנת למנוע מעצמה את עוות הדין לו היא טוענת. אם לא עשתה כן ולא מסרה טעם סביר למחדלה קשה לקבל כי גם אז תעמוד במלוא עוצמתה טענה לעיוות דין. ואולם, גם חולשה זו בטענת עיוות הדין בנסיבות האמורות אינה אמורה לחסום את הגשמת התכליות שמניתי לעיל. על רשלנות המבקשת ניתן לפצות בהוצאות כאמור.

5.אשר על כן אני מקבל את הבקשה ביחס לכלל הדוחות הנזכרים לעיל. ההיתר להישפט באיחור בגין דוח שמספרו 22110432477 מותנה בתשלום הוצאות כאמור לעיל.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ז, 28 יולי 2017, בהעדר הצדדים.