המ"ש 1291-12-15 דקל נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט על דוח שמספרו 30500184152 בעבירה של נהיגה במהירות.

2. על פי נימוקי הבקשה, העבירה בוצעה ביום 17.11.2014 עת צולם רכבו של המבקש נוסע במהירות. הודעה על ביצוע העבירה לא נמסרה לו לטענתו עד למועד בו קיבל לידיו את כפל הקנס. מכאן עותר המבקש להאריך לו את המועד להגשת בקשה להישפט וזאת על מנת שיתאפשר לו להגיש בקשה להסבת הדו"ח על שם אשתו, שכן על פי הנטען, היא זו שנהגה ברכב במועד ביצוע העבירה.

3. המשיבה בתגובתה מתנגדת לבקשה ומפנה בעיקר להוראת סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 על פיו היה למבקש פרק זמן של 90 ימים להגיש בקשה לביטול הקנס ולבקש להישפט, משחלף המועד יש לראות את הרשעתו כחלוטה. כמו כן, מבירור שערכה הדו"ח נשלח לכתובת המבקש (שוהם 19/3 אילת) וחזר כ"לא נדרש". לאחר שנודע למבקש על הדו"ח היה עליו לפעול להסבתו במסגרת 90 הימים. בתמיכה לתגובתה צרפה העתקים מספחי הדואר הרשום על פיהם הדואר "לא נדרש".

4. המבקש סומך את בקשתו בעיקר בטענה כי לא הובא לידיעתו הדו"ח בגין ביצוע העבירה, עד שנמסרה לו ההודעה על כפל הקנס. המשיבה הניחה בפניי תשתית עובדתית לפיה נשלחה לכתובת המבקש הודעת קנס פעמיים בגין ביצוע העבירה נשוא הדו"ח. דבר הדואר נשלח לכתובת עליה אין חולק, היא כתובת המבקש, אולם חזר כ"לא נדרש". המבקש מצדו לא נתן הסבר כלשהו לאי קבלת הודעת הקנס ולא טען כי הכתובת שגויה, נהפוך הוא - אותה כתובת נרשמה על ידו בכותרת בקשתו שלפניי. יתרה מכך, המבקש נמנע מלפרט מתי נמסרה לידיו הודעת כפל הקנס.

על כן, המבקש לא צלח להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לסתור את "חזקת המסירה". במצב דברים זה, המבקש מוחזק כמי שלכל הפחות היה עליו לדעת על אודות הדו"ח, כך שנשמט הבסיס לטענתו כי לא ידע אודותיו.

כפועל יוצא מהדברים לעיל, לא ניתן לדעת כמה זמן עבר מאז נודע למבקש אודות הדו"ח (באמצעות הודעת כפל הקנס) וכמה זמן חלף מאותו המועד ועד למועד בו הגיש את הבקשה שלפניי, ובשולי הדברים, גם לא צוין האם שילם את כפל הקנס.

מאלה הדברים, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.