לפניי בקשה להארכת מועד להישפט לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב – 1982 (להלן: "הבקשה").
השאלה הדרושה הכרעה הינה שאלת הסמכות המקומית לדון בבקשה להארכת מועד להישפט.
מבוא
המבקשת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכב לנהיגה עצמית ולטענתה מי שנהג ברכב הוא אדם אשר שכר את הרכב מושא העבירה על פי הסכם עם החברה ובמועד הרלוונטי לדו"ח הרכב היה בחזקתו.
לטענת המבקשת, מייד כשנודע לה דבר ביצוע העבירה היא פנתה למחלקת פניות נהגים במכתב מיום 03.11.15 בו היא ביקשה להסב את הדוח על שם הנהג.
המבקשת נתבקשה ביום 27.12.15 להשלים מסמכים לצורך המשך הטיפול בבקשה, אולם הצדדים חלוקים באשר לשאלת המשך הטיפול. המשטרה מחד טוענת כי לא קיבלה את המסמכים החסרים במועד ואילו המבקשת טוענת כי שלחה מכתב מיום 06.01.16 למחלקת פניות נהגים אליו צירפה את חוזה השכרת הרכב.
כעת המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת אחרה את המועד להגשת בקשה להישפט וכי היא אינה עומדת בדרישות הפסיקה לצורך הארכת המועד להישפט.
בטרם מתן החלטה בבקשה ובהעדר פרטים לגבי הדוח, ביקשתי להשלים נתונים לגבי מהות העבירה, מועד ומקום ביצועה.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.