הלר נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.השאלה הדרושה להכרעתנו בתיק זה הינה האם יש להכיר באירוע אשר ארע לטענת התובע במהלך עבודתו , כתאונת עבודה.

תמצית טענות התובע:

2.התובע עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כסגן מנהל חטיבת הביניים אלון גינצבורג , בעיר יבנה.

לפני כ-6 שנים כאשר בקש לפרוש מעבודתו .נציגי הסתדרות המורים ייעצו לתובע לחתום על הסכם רציפות זכויות פנסיה וכך עשה. לימים הסתבר כי הייעוץ היה שגוי על כן פנה להסתדרות המורים בבקשה לבטל את ההסכם.

3.ביום 13.5.10 נשלח אל התובע מכתב בו הובהר כי לא ניתן לבטל את הסכם הרציפות ומשמעות הדבר כי הפיצוי העודף לו היה זכאי לא ניתן למימוש עד גיל 67 וכפועל יוצא מכך יהיה על התובע לחיות במצוקה כלכלית בשל קבלת סכום כספי מינימלי. התובע קבל את הבשורה באופן קשה בפרט משסבר כי פנייתו להסתדרות המורים תענה בחיוב על כן ,היה כעוס ונסער מעצם ההודעה.

4.לאחר אירוע זה חש התובע כאבים ולחץ בחזה , חוסר חמצן , אשר חלפו וחזרו לסירוגין . משהתחושות חלפו באופן זמני , החליט להמשיך בשגרת חייו.

5.לאחר האירוע הנזכר לעיל המשיך התובע בשגרת חייו, התמקד בעבודתו לקראת סיום שנת הלימודים אשר הייתה שנת הלימודים האחרונה בתפקידו כאיש חינוך.

6.ביום 13.6.10 בשעה 9:00 לערך , סייר התובע בית הספר. במהלך הסיור התבקש על ידי אחת המורות להיכנס לכיתה ולהורות לתלמידה מבין התלמידות לחדול להפריע למהלך השיעור. המורה הבהירה כי התלמידה התחצפה ומנעה את ניהול השיעור כסדרו.

התובע פנה בנעימות אל התלמידה ובקש כי תחדל מהתנהגותה. בתגובה החלה התלמידה להתחצף והשמיעה ביטויים קשים כגון: "מי שואל אותך " , "מה אתה מתערב " , "זה לא עניינך " ועוד שלל ביטויים קשים.

7.בשל התנהגות התלמידה התובע כעס ודרש כי תחדל מהתחצפויותיה אולם התלמידה המשיכה באופן בוטה תוך שהיא מבהירה כי היא "לא שמה עליו" . בשלב זה בערה חמתו של התובע אשר לא ידע את נפשו מרוב כעס ובושה בהיותו איש הוראה משך 44 שנים ומעולם לא דברו אליו באופן כה בוטה וקשה .

8.מיד לאחר המקרה שב התובע למשרדו כשהוא חש בכאבים בחזה בעוצמה רבה אולם לא קשר אותם לאירוע , שעה שחודש טרם לאירוע חש כאבים בחזה אולם לא בעוצמה אשר חש עקב האירוע עם התלמידה.

התובע פנה מידית מבה"ס ,לרופאת המשפחה אשר הפנתה אותו למרכז הרפואי קפלן , שם התברר כי לקה באוטם שריר הלב.

9.לטענת התובע משלא נחקר בנוגע לאירוע הראשון משמעות הדבר כי הנתבע קבל את גרסתו על כן , התייחסו טענותיו לאירוע השני בלבד.

עוד נטען כי גרסת התובע בפני חוקר המוסד בתצהירו ובחקירתו הנגדית לא נסתרה כלל וכלל.

כמו כן עדות הגב' סדיקה , עדה מטעם התובע ,לא נסתרה ותמכה בגרסת התובע על פיה מדובר באירוע חריג ולא שגרתי בעבודת התובע.

10.התרגזותו הסובייקטיבית של התובע אשר נתמכת בגרסתו ובעדותה האובייקטיבית של העדה, מלמדת כי התובע הוכיח כי ארע אירוע חריג ביום 13.6.10.

11.לעניין התיעוד הרפואי "השותק" טען התובע כי עת הובהל לבית החולים חשש לחייו על כן לא קשר בין האירועים בעבודתו ובין האירוע הרפואי ממנו סבל.

לסיון הפנה ב"כ התובע למספר הלכות על פיהן במקרה של ספק באם מדובר באירוע חריג אם לאו ,יש להעביר את התיק למומחה רפואי.

תמצית טענות הנתבע: