הלוי נ' טי.ג'י.איי השקעות נדל"ן בע"מ ואח'

החלטה

עניינה של הבקשה הינה הוספת ראיות חדשות, כאשר סיכומי התובע הוגשו זה מכבר לתיק בית המשפט.

התביעה הינה תביעת לשון הרע, אותה הגיש התובע- עו"ד במקצועו, כנגד הנתבעים, אשר לטענתו הוציאו דיבתו רעה בשני פרסומים. על פי כתב התביעה, בפרסום הראשון מיוחסות לנתבעים אמירות שונות בהן טענו כי התובע הינו עו"ד צעיר וחסר ניסיון ואילו הפרסום השני עניינו הקביעה כי התובע הינו- "האדם שעומד מאחורי תביעות הסרק הזו הוא עורך דין ששידל מיעוט לקוחות שמסרב לקבל את עובדות החיים שלפיהן כשפורץ משבר עולמי, ישנם פרויקטים שהרווחיות בהם יורדת... מדובר בטענות שקריות שהומצאו על ידי עורך דין צעיר שמוכר אשליות..."

כעת, מבקשים הנתבעים לצרף לסיכומיהם ראיות חדשות- פרוטוקול דיון והחלטה שניתנו במסגרת תיק ההוצאה לפועל ואשר יש בהם, לשיטתם, להועיל להגנתם ביחס לפרסום השני- הגנת "אמת בפרסום".

התובע אינו מתנגד לצירוף הפרוטוקול, כי אם לצירוף החלטת רשמת ההוצאה לפועל בלבד, כאשר לטענתו, אין בהחלטה כל רלוונטיות לצורך הגנת הנתבעים, באשר אינה קובעת כל מסמרות בעניינו וממילא אינה חלוטה. עוד טוען התובע כי טענת הנתבעים בשלב זה, כי הגנתם הינה הגנת "אמת בפרסום", מהווה הרחבת חזית אסורה.

בה"פ 3814-04-08 דליה שני נ' ירון יעקב כץ (פורסם במאגרים) דן בית המשפט בשאלה אימתי תותר הוספת ראיה חדשה אף בשלב מאוחר בהליך-

"1.המבחנים להתרת הגשת ראיה שלא הובאה במועדה על פי סדרי הדין הינם ארבעה:

הראשון, (שהוא הראשון אף במעלה) הינו תרומתה של הראיה שבעל הדין מבקש לצרפה לחקר האמת ולמתן הכרעה צודקת בתובענה. ההגיון הטמון ביסודו של מבחן זה הוא "שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה" (ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 480 (1966) (להלן: "עניין ששון")), וכי קיים צורך ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט לפני שתתקבל ההכרעה בעניינו. לשם קיום תנאיו של מבחן זה יש לבדוק הן את מרכזיותה וחשיבותה של הראיה לצורך ההכרעה במחלוקות שבין הצדדים לתובענה, והן את קבילות הראיה והמשקל אשר בית המשפט היה נותן לה לו היתה מוגשת במועד.

השני, עוצמת הנזק הראיתי והדיוני שיגרם לבעל הדין עקב הגשת ראיה לאחר שטען את טענותיו והביא את ראיותיו, באופן העלול "להפר את האיזון העדין שבין הצדדים" (בש"א (מח' ירושלים) 7984/09 רוזן נ' ארזי הבירה בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, [פורסם בנבו], 9.7.2009) וראו גם: עניין ששון, בעמ' 479). כך למשל: אין דומה מצב בו התובע מבקש להביא ראיה נוספת לאחר שהכריז: "אלו עדי", אך טרם העידו עדי הנתבע, לתובע אשר מבקש לצרף ראיה במסגרת סיכומי התשובה מטעמו, ולאחר שכל טענות הנתבע, לרבות סיכומיו, כבר נפרשו בפניו.

השלישי, הנסיבות בגינן לא הוגשה הראיה במועד הקבוע על פי דין, מידת אחריותו של בעל הדין לאיחור בהגשת הראיה, ותום ליבו של בעל הדין המבקש לצרף הראיה הנוספת. (השוו: ע"א 226/85 שאשא חברה לניירות ערך והשקעות בע"מ נ' בנק "אדנים" למשכנתאות והלואות בע"מ פ"ד מב(1) 14, 18 (1988) (להלן: "עניין שאשא"). בעניין שאשא נקבע לעניין הגשת ראיה נוספת בערעור כי "המבקש להגיש לפני בית המשפט ראיה נוספת, נדרש להוכיח, כי אי-הבאת הראיות נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מלבו כל צל של חשד בדבר תום הלב בו מוגשת הבקשה").

הרביעי, עוצמת הפגיעה בניהולו התקין של ההליך וההכבדה על בעל הדין שכנגד (ראו: עניין רוזין, בעמ' 743). כך למשל: אין דומה צירוף "תעודת זהות" של אדם להוכחת רווקותו (ראו: עניין שנצר, בעמ' 95) להגשת תצהירו של עד כאשר נדרשת חקירתו על תצהירו."

סבורני כי במקרה דנן, לא מתקיימים הטעמים להתרת הגשת הראייה, שכן אין המדובר בטענה שהינה חיונית לצורך הוכחת ההגנה. המדובר בקביעה שיפוטית, המייחסת לתובע חוסר תום לב בהתנהלותו בהליך הגביה בתיק ההוצל"פ, אולם איני סבורה כי ראייה זו הינה בעלת משקל מרכזי ומכריע וכי יש בה כדי להצביע על התנהלות התובע בהגשת תביעות נוספות בשם לקוחותיו, כפי שעולה מפרסום הנתבעים.

המבחן האם מדובר בראייה מרכזית ומהותית בהגנת הנתבעים הינו המבחן המרכזי ובהיעדר מענה חיובי לו- לא ניתן להתיר הגשת הראיה במועד זה, אף שאין הגשתה בשלב זה נבעה ממחדלי הנתבעים או כי יש להגישה באמצעות עד.

לאור האמור- אין מקום להתיר הגשת הראיה בשלב זה של ההליך והבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשע"ד, 26 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: