הלוי אבי נ' מנחם גלילי ואח'

החלטה

1.לפניי בקשת התובע (להלן: "המבקש") להסיר חיסיון עיתונאי לו טענו הנתבעים (להלן:

"המשיבים").

2.בקציר האומר יסופר כי המבקש הגיש תביעת לשון הרע נגד המשיבים, אשר לטענתו פרסמו נגדו כתבות העולות בגדר לשון הרע. בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי המשיב 1 הינו עיתונאי ועורך ראשי של המשיבה 2 שהינה עיתון כהגדרתו בפקודת העיתונות.

3.כאשר משיב 1 נחקר בחקירה נגדית הוא העיד, בין היתר, כי המבקש היה שקוע בחובות ולפתע פרע את חובותיו. המשיב 1 הוסיף במסגרת חקירתו הנגדית כי הוא יודע מהיכן התקבל הכסף שבאמצעותו פרע המבקש את חובותיו. עוד העיד משיב 1 כי באשדוד, מקום מגורי הצדדים ומקום הפצת העיתון, נבנה מגדל גבוה והמבקש ובא כוחו הגישו התנגדות. המשיב 1 שוחח עם "אחד האנשים שהם קרובים מאד לבעלי הבית של המגדל, ואשרו בפני שכן נתנו להם (למבקש – התוספת שלי א.ב.) את הכסף והסירו את ההתנגדות שלהם, וביקשו ממני לרדת מזה ולא לשאול שאלות בעניין זה. עד כאן אני יודע, אני לא פרסמתי כלום. יש לי זמן ולא בוער לי כלום... התפקיד שלי הוא לשמוע את כל השמועות בעולם יש לי זמן...". (ראו דיון מיום 30.9.13 עמ' 155 ודיון מיום 14.10.13)

יובהר, כי הדברים האמורים לעיל, שבאו מפי המשיב 1 במסגרת חקירתו הנגדית, הם לא הכתבות נשוא התביעה ודברים אלה לא פורסמו עד כה על ידי המשיבים.

4.כעת עותר המבקש, לכך שבית המשפט יורה למשיבים למסור את מקור המידע לעדות המשיב 1 כפי שבאה לעיל.

5.המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, לחסיון עיתונאי.

6.לטענת המבקש עדויותיו אלו של המשיב 1 היו חלק מניסיונו להוכיח כי אין למבקש שם טוב. במסגרת הבקשה, טוען המבקש כי המשיבים אינם עיתון כמשמעותו בפקודת העיתונות ועל כן אין המשיבים יכולים לחסות במסגרת הגנת חיסיון עיתונאי.

עוד טוען המבקש, כי הכלל הינו גילוי המידע ואילו החיסיון הינו החריג. לא זו אף זו, מוסיף וטוען המבקש, כי כאשר מבקשים לטעון חיסיון יש להעלות את הטענה לפני מתן התשובה לשאלה וכן יש לטעון, במסגרת התשובה לשאלה, כי ניתנה הבטחה למוסר המידע כי זהותו תשמר בסוד. דברים אלה לא נאמרו, במהלך הדיון, על ידי המשיב 1 ומשכך, לטענת המבקש, אין יכולים המשיבים לחסות בגדר ההגנה של חיסיון עיתונאי.

7.המשיבים טוענים כי המבקש אינו יכול להשמע בטענה כי המשיב 1 הינו עיתונאי והמשיבה 2 אינה עיתון, נוכח סעיף 2 לכתב התביעה.

עוד, טוענים המשיבים, כי זהות מוסר המידע לו טען המשיב 1 , אינה צריכה להליכים וגם הדברים שנאמרו על ידי משיב 1, במסגרת עדותו אינם משמעותיים לבירור האמת.

מוסיפים וטוענים המשיבים, כי מטרת הדברים שנאמרו על ידי משיב 1 ומשמשים כיום כבסיס לבקשה דנן, היתה להראות את תום ליבם של המשיבים, בכך שלמרות שקבלו מידע שהיה בו, לכאורה, להזיק למבקש, הם לא פרסמו אותו.

8.דין טענת המבקש כי המשיב 1 אינו עיתונאי והמשיבה 2 אינה עיתון, להדחות נוכח סעיף 2 לכתב התביעה שם נכתב:

"הנתבע הינו עיתונאי ותיק המייסד בעליו והעורך הראשי והמנהל של השבועון... השבוע באשדוד הינו עיתון כהגדרתו בפקודת העיתונות".

כתבי הטענות מהווים את גדר המחלוקת בין הצדדים. כעולה מסעיף 2 לכתב התביעה, היות המשיב 1 עיתונאי והמשיבה 2 עיתון לא היו בגדר מחלוקת והמבקש טען מפורשות בכתב התביעה כי המדובר בעיתונאי ובעיתון. משכך, המבקש אינו יכול כעת, בדרך של הגשת בקשת ביניים, לפתוח חזית מחלוקת חדשה ולחזור בו מהטענה, שהועלתה בסעיף 2 לכתב התביעה.

9.כמו כן, בין המדובר בחיסיון עיתונאי ובין אם לאו, על המבקש להוכיח במסגרת טיעוניו לשם מה נדרשת זהות מקור המידע ומה הרלבנטיות להליך שלפנינו. המבקש בטיעוניו כלל לא פירט והסביר לשם מה נדרשת לו זהות מקור המידע.

10.בטיעוניו טען המבקש, כי דברי המשיב 1 נאמרו על מנת "להוכיח לכאורה כי לתובע אין שם טוב..." (סעיף 1 לבקשה).

עיון בעדות המשיב 1, בהקשרה הנכון, מלמד כי הדברים נאמרו על מנת להראות ולהוכיח כי המשיבים אינם מפרסמים מידע טרם שיש להם הוכחות לאמיתותו. ויובהר – העדות באה להבהיר כי המשיבים מקבלים מידעים שונים, חלקם בגדר שמועות, ואין הם מפרסמים אותם עד אשר יש להם, להנחת דעתם, ראיות להוכחת השמועות.

כלומר, מטרת העדות היתה לא להראות שלמבקש אין שם טוב, אלא להוכיח את דרך פעולת המשיבים, שאין הם מפרסמים כתבות, אלא לאחר שעשו את הבירורים הנדרשים להוכחת אמיתות הטענות שם.