הכשרת הישוב נ' בוגדן גודינמיקו ואח'

החלטה

אני פוסקת את הוצאות העדה בסכום של 200 ₪ אשר ישולמו על ידי התובעת.

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תש"ע, 28/04/2010 במעמד הנוכחים.

סבין כהן, שופטת

פסק דין

לפני תביעת שיבוב שעניינה תגמולי ביטוח אותם שילמה התובעת למבוטח שלה בגין תאונת דרכים שבה היה מעורב רכב המבוטחת ורכב הנתבע 1, אשר בוטח בביטוח מפני נזקי צד ג' על ידי הנתבעת 2.

לטענת התובעת היא נסעה בכביש ראשי כאשר מימין הדרך הגיח רכב הנתבע , כאשר בנתיב נסיעתו מוצב תמרור תן זכות קדימה, הנתבע ביקש לפנות שמאלה, נהגת התובעת לא הצליחה להתחמק וארעה התנגשות בין הרכבים.

הנתבעים אינם חולקים על שיעור הנזקים אשר נתבעו, אלא שלטענתם אין אחריות של הנתבע להתרחשות התאונה.

הנתבע טוען כי הוא נסע באותו נתיב נסיעה שבו נסעה המבוטחת, הנתבע ביקש לבצע פניית פרסה, אלא שכיוון שרכבו הוא רכב גדול, הוא ביקש לבצע פנייה רחבה וכאשר יישר את רכבו כך שהיה כמעט מאונך לכביש התנגשה בו המבוטחת אשר לא הבחינה ברכבו.

שמעתי את שני הנהגים ולאור עדותם הגעתי לכלל מסקנה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע.

המבוטחת העידה כי הנתבע הגיע מהנתיב שנמצא לימין הדרך, ואילו הנתבע טען כי ביצע פניית פרסה, הנני סבורה כי בין כך ובין כך האחריות רובצת לפתחו של הנתבע אשר ככל הנראה אמנם ביצע את פניית הפרסה, אלא שמבחינת המבוטחת כאילו והגיע מתוך הנתיב מימין הדרך ודברים אלה עולים גם מתוך עדותו של הנתבע אשר ציין כי ביצע את פניית הפרסה באופן רחב.

רכבו של הנתבע, הוא רכב גדול והנתבע הסביר כי היה צריך לבצע את הפנייה רחב ואף נסע בנתיב הימני מבין שני נתיבים.

יצויין כי אם היה מדובר סתם בפניית פרסה שבוצעה באופן רחב, אזי הנתבע היה נשאר על הנתיב שמאלי מבין שני נתיבים, או היה סוטה אך מעט מאותו נתיב. אלא שהנתבע הסביר כי רכבו היה מאונך לנתיב הנסיעה השמאלי, וכפי שהגדיר זאת אם לא היה נותן גז, המבוטחת היתה פוגעת בו. על מנת שהרכב יעמוד בצורה כזאת שהמבוטחת המגיעה מנתיב הנסיעה השמאלי תפגע ברכבו של הנהג בצד בו יושב הנהג אזי על המבוטח לבצע למעשה את פניית הפרסה בנתיב הימני ואף מעבר לכך בנתיב הנמצא לימין הכביש, כאשר מדובר כאמור בצומת טי ויש להניח כי הנהג אף בחר לבצע את הפנייה בדיוק באותו מקום, דווקא כיוון שבאותו מקום מדובר בכביש רחב שיש גם את הנתיב מימין וניתן להעזר בו לצורך עשיית פניית הפרסה. הנהג עצמו ציין כי הוא התכוון לעשות פניית פרסה עוד קודם לכן ולפני שעבר משאית שחנתה לצד הכביש וכ-70 מטר לפני המקום שבו ביצע את הפרסה. אין סיבה להמשיך עוד 70 מטרים, אם אין כוונה להעזר בנתיב שלישי לצורך עשיית פניית הפרסה.

הנתבע ציין כי בעת שהגיע לכביש הראשי והתחיל לבצע את פניית הפרסה , לא היו רכבים מאחוריו וכי היתה משאית בנתיב הימני, מכאן ואם אמנם ראה הנתבע לאחר מכן את המבוטחת היה עליו להמתין לפני שהוא חוזר לנתיב השמאלי ולבדוק האם יש רכבים על נתיב זה לפני שהוא נכנס לכביש. השלב שבו ראה הנתבע את רכב המובטחת הוא שלב שבו כבר לא ניתן למנוע את התאונה, הן המבוטח והן הנתבע העידו לא יכלו למנוע את התאונה.

לא מצאתי מקום לקבוע מתוך נזקי רכב המבוטחת כי המבוטחת נסעה במהירות מופרזת, כפי שציין הנתבע הרכב שלו הוא רכב כבד ועוד ציין הנתבע כי 150 מטרים קודם לכן היתה כיכר, כך שיש להניח כי מהכיכר ועד למקום התאונה לא הצליחה הנהגת לפתח מהירות מופרזת, מה גם שיש משאית בצידי הרכב ועליה לעקוף אותה.

לאור כל המכלול, אני קובעת כי התובעת הצליחה להרים את נטל להוכיח את תביעתה, אשר נתמכה בעדות המבוטחת שאינה עדות של בעל דין.

אני מחייבת לפיכך את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 25,945 ₪.

סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה [9/9/09] ועד התשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים בהוצאות התובעת, וכן ישאו בשכר טרחת ב"כ התובעת בסכום של 3,300 ₪ בצרוף מע"מ.

סכום זה ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה כחוק, הוצאות המשפט מיום הוצאתן ושכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה והודעה היום י"ד אייר תש"ע, 28/04/2010 במעמד הנוכחים.