הכרעת דין וגזר דין בתיק פ 10203/03

ה כ ר ע ת  -  ד י ן

בפתח הדיון מודיע בית המשפט כי מעבירת הסגת גבול בניגוד לסעיף 447 א' לחוק העונשין, תשל"ז – הנאשם מזוכה.

כתב האישום שהוגש ב- 7.12.03 מייחס לדורון אטיאס (להלן: "הנאשם") איומים והסגת גבול בניגוד לסעיפים 192 ו-447(א) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

על פי כתב האישום, ב- 15.08.02 נכנס הנאשם ללא רשות לחנות צילום בדרך העצמאות 16ביהוד (להלן: "העסק" ו/או "המקום") שבבעלות דניאל סבג (להלן: "המתלונן") איים לפגוע שלו כדין ברכושו של המתלונן ולשרוף את המקום וזאת בנוכחות עובד של המתלונן שליו עקרה, (להלן: "שליו"), כשהוא אוחז בידו מיכל דלק.

הנאשם שלא היה מיוצג כפר בישיבת ההקראה שהתקיימה ב- 03.03.04, בעובדות כתב האישום. במהלך ההפסקה בא הנאשם בדברים עם ב"כ התביעה והגיע להסדר טיעון. במסגרת הסדר הטיעון ביקש הנאשם להרשות לו לחזור מהכפירה, התביעה ביקשה רשות לתקן את כתב האישום לגרוע ממנו את עבירת הסגת הגבול, ובכפוף להודאת הנאשם נדחה הדיון לקבלת תסקיר משירות המבחן. ההסדר אושר על ידי בית המשפט, הנאשם הודה והופנה לשירות המבחן למבוגרים להכנת תסקיר.

בישיבת יום 30.11.04 התברר שהודאת הנאשם במסגרת ההסדר לא הייתה הודאת אמת, השירות לא בא בהמלצות באשר לנאשם. הנאשם ביקש לחזור מההודאה ומבוקשו ניתן לו. משכך - הודיעה התביעה שתוכיח גם את הסגת הגבול שמלכתחילה יוחסה לנאשם.  שירות המבחן שוחרר מהמשך הטיפול בנאשם ונקבע מועד לשמיעת הוכחות.

התביעה הגישה הודעת הנאשם מיום 20.08.02 שעה 21:00– ת/1 והעידה את המתלונן (עמ' 15-17 לפרוטוקול) ואת שליו  (עמ' 11-15 לפרוטוקול) .

להגנה העיד הנאשם בלבד (עמ' 20-28 לפרוטוקול) שהגיש במהלך עדותו הודעה נוספת שנגבתה ממנו בשעה 23:30  בתאריך 20.08.02 נ/1.

מהראיות בפני עולה כדלקמן:

בין הנאשם למתלונן הכרות ארוכת שנים משירות משותף במילואים. שניהם בעלי מקצוע בתחום הצילום וההגברה. עובר לתאריך שבכתב האישום החזיק המתלונן  בעסק מכוח זכויות שמהותן לא הובררה, והוא הרשה למתלונן לאכסן במקום  ציוד. במשך כשנתיים שררו בין הנאשם למתלונן יחסי עזרה הדדית על רקע מקצועי. במהלך התקופה היחסים התדרדרו. חודשים מספר לפני התאריך שבכתב האישום, דרש המתלונן מהנאשם לצאת מהעסק. הנאשם לא כפר בזכותו של המתלונן לעשות כן (עמ' 21 ש' 11). מכיוון שהנאשם לא מצא מקום חילופי לאכסן בו את כל הציוד שלו, נשאר חלק מהציוד בעסק. המתלונן שלא התנגד לכך וגם לא התנגד שהנאשם יכנס לעסק מדי פעם על מנת להוציא פרטי ציוד השייכים לו.
 

בין הנאשם למתלונן מחלוקת מה בדיוק שייך למי מהם, ומה חייב אחד למשנהו. המחלוקת הגיעה גם לבתי משפט אחרים, והתנהלו ביניהם הליכים אזרחיים.
 

לעומת המחלוקת שבין הנאשם למתלונן, אין מחלוקת שבין הנאשם לשליו שררו יחסים טובים, ואין לשליו סיבה להעיד שקר כנגד הנאשם ולטפול עליו אשמות שווא (עמ' 25 ש' 6).