הכרעת דין בתיק תפח 1060/04

האישומים

1.         בכתב האישום יוחסו לנאשם שתי עבירות של ניסיון לרצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן - "חוק העונשין"), עבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וכן עבירה של תקיפת קטין וחסר ישע לפי סעיף 368ב(א) רישא לחוק העונשין.

נטען בכתב האישום, כי הנאשם היה חברה של א.ב (להלן - "א'" ואו "המתלוננת"), צעירה כבת 16 שנים בעת האירועים נשוא הכרעת-דין זו. לקראת סוף חודש מאי 2004 החליטה א' להפרד מהנאשם. הוא כעס, התנגד ואף איים עליה כי יהרוג אותה.

א' התגוררה עם אמה (שתכונה להלן - "האם" או "מ'").

הנאשם המשיך להטריד את המתלוננת, באיימו עליה כי יהרוג אותה וישרוף את ביתה.

האם ביקשה מהנאשם מספר פעמים כי יניח לא'. בתגובה איים הנאשם על האם כי יהרוג אותה ודרש ממנה, באיומים, שלא להתערב בינו לבין א'.

בסוף מאי 2004, הגיע הנאשם לדירת שתי הנשים כשהוא מצוייד באקדח ואיים על א' ועל אמה, כי יהרוג אותן. למחרת היום, חזר הנאשם ומצא את א' ליד ביתה. הוא הכה אותה בפניה ופצעה באפה.

ביום 4/6/04, על אף שהנאשם היה נתון במעצר בית אצל דודתו בכפר מכר על פי צו בית המשפט המחוזי בחיפה, הוא עזב את בית הדודה, ופרץ, בשעה 2:00 לערך, לדירה בה התגוררו א' ומ' לבדן, כשהוא מצוייד בסכין מטבח גדולה. הנאשם תפס את א' בחולצתה כשבידו הסכין, אך האם הצליחה למשוך אותו ולהרחיקו מהבת. הוא דקר את מ' מספר דקירות בגופה כשהוא אומר לה "תשתקי יא שרמוטה". א' הצליחה לברוח מהדירה. הנאשם המשיך לדקור את מ'. בשלב מסויים הצליחה מ' לברוח אל מחוץ לדירה, אולם הנאשם השיגה והמשיך לדקור בה בסכינו ולא הרפה ממנה גם כשנפלה על הרצפה. הוא נמלט מן המקום רק כאשר הגיעו שכנים לשמע הצעקות.

מ' הובהלה לבית החולים. אובחנו אצלה מספר רב של דקירות בבית החזה, בבטן, בפנים וברגל שמאל.

עד להשמעת הסיכומים בתיק, ביום 22/3/04, נותרה מ' מחוסרת הכרה עקב פציעותיה מדקירות סכינו של התוקף (לא נמסר לנו מאז שהיא התעוררה ממצבה זה, ואני מניחה כי נותרה במצבה זה). 

תמצית גירסאותיהם של הצדדים

 2.        השאלה, אם הוכיחה התביעה מעבר לכל ספק, שהנאשם הוא זה שפרץ לבית האם ודקר אותה מספר רב של דקירות, אשר גרמו לפציעתה הקשה, היא החשובה מבין השאלות העובדתיות במשפט זה.

            אין חולק, כי ביום 4.6.04 בסמוך לשעה 2:00 בבוקר, פרץ אדם לדירתן של המתלוננת ואמה בעכו, ודקר את האם בסכינו. האם הובהלה לבית החולים כשהיא מחוסרת הכרה, שם אובחנו אצלה דקירות מרובות בכל חלקי גופה (וראו תצהירו (ת/27) של ד"ר וייס מיכאל מיום 23.12.04, וחוות דעתו (ת/25) של פרופ' יהודה היס מיום 2.10.04).

הנאשם נעצר על ידי המשטרה ביום 4.6.04 בשעה 14:30, לאחר שנחשד כמי שביצע את מעשי הדקירה. החשד התעורר בעקבות אמרותיה של א' תוך כדי האירוע ובסמוך לו, לשכניה ולשוטרים שהגיעו למקום בסיום האירוע. 

3.         האישומים מתבססים על שתי הודעות שמסרה א' במשטרה: האחת (ת/19) ניתנה עם תום האירוע, ביום 4/6/04 בשעה 02:30, והשניה (ת/20) מיום 15/6/04. א' שינתה עמדתה בהודעתה השלישית (ת/21 מיום 21/6/04), אותה מסרה לאחר שהתייצבה במשטרה מיוזמתה. בהודעה אחרונה זו, טענה א' כי היא לא הצליחה להבחין, בזמן שאמה נדקרה, אם התוקף היה הנאשם או אדם אחר. על גירסתה זו חזרה המתלוננת גם בעדותה לפנינו.

מאחר שאמה של א' היא חסרת הכרה, נותרו הודעותיה ואמרותיה של א' לפני שכניה ולפני השוטרים, שכאמור הגיעו למקום מיד עם סיומו של האירוע, כראיות ישירות יחידות על זיהויו של הנאשם כמי שדקר את  מ'. 

4.         הנאשם כפר בעובדות המתייחסות לעבירות האלימות כלפי א', לאיומים שיוחסו לו ולכך שהוא דקר את האם. לגבי דקירת האם ותפיסתה של א' כדי לפגוע בה, שהוא, כאמור, החמור מבין האירועים המתוארים בכתב האישום, טען הנאשם בעדותו, כי "במקום אחר הייתי", וביתר פירוט, הנאשם הודה כי הוא ישב בביתן של א' ואמה בין השעות 24:00 עד 24:45 לערך, וכי התנהלו ביניהם חילופי דברים קשים וקולניים, אולם היה זה ללא אלימות פיזית וללא קללות. לאחר מכן נסע הנאשם, לטענתו, לכפר מכר, כשהוא מלווה בבחור אחר, שכן שלו בשם מחמוד אבואלעין. שניהם, יחד עם בחור נוסף, בן דודו מוחמד שגר בכפר מכר, ישבו ברחוב בסמוך לבית דודתו ועישנו נרגילה עד השעה 3:00 לערך. בסופו של אותו ערב, לאחר השעה 4:00, חזר הנאשם לביתו בעכו וישן שם.

הודעותיה של א' במשטרה

5.         א' היתה חברתו של הנאשם במשך כשנה וחצי ועד כחודש לפני האירוע. במהלך חברותם אף הרתה לנאשם וביצעה הפלה, וזאת בניגוד לרצונו של הנאשם. היא התגוררה עם אמה, שעה  שאביה היה אסור בבית הסוהר. לאחר שנפרדה מן הנאשם, פנו אליו הוריה והזהירו אותו להתרחק ממנה (ת/19, עמ' 1 ש' 3). הנאשם לא השלים עם רצונה של א' להיפרד ממנו, וניסה להשיבה אליו באמצעות הפחדות, איומים ומעשי אלימות פיזיים:

"כשנפרדנו הוא איים עלי שיהרוג אותי ... ואני לא הגשתי תלונות במשטרה כי פחדתי ממנו" (ת/19, עמ' 1 ש' 4-5).

כשבוע וחצי לפני אירוע הדקירה, "פינצ'ר" הנאשם את גלגלי רכבה של האם וכן הופיע בגינת ביתה ואיים על א' ועל אמה, בכוונו אליהן אקדח,  שיהרוג אותן. בפעם אחרת, כך סיפרה א' לחוקרים במשטרה, הכה אותה הנאשם וגרם לחבלה בפניה. עוד מסרה א' כי בפחדה מהנאשם, היתה אמה מלווה אותה לכל מקום אליו הלכה (ת/19, עמ' 1 ש' 11-12).

ביום האירוע, חזרו א' ואמה מת"א לביתן בשעה 22:00 בערך. א' נרדמה בסלון הבית והאם בחדר השינה שלה.  וכך העידה על שהתרחש ברגעים הקריטיים: