הכרעת דין בתיק תיק צבאי 4759/11

כללי

בתאריך 22.09.11 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום, המייחס לו שני פרטי אישום שעניינן יידוי אבנים, בניגוד לסעיף 212(2) לצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה ושומרון) (מס' 1651) התש"ע - 2009. במסגרת עובדות כתב האישום מציינת התביעה כי בסוף שנת 2008 במחסום קלנדיה או במקום הסמוך לכך יידה הנאשם אבנים לעבר כוחות צה"ל, במטרה לפגוע באדם או ברכוש. בפרט האישום השני מיחסת התביעה לנאשם כי, בתאריך 15.5.11, ביום אשר כונה "יום הנכבה", במהלך הפרות סדר המוניות, שהתרחשו במחסום קלנדיה יידה הנאשם, יחד עם אחרים, אבנים לעבר כוחות צה"ל.

השתלשלות ההליכים

בתאריך 15.11.11, בישיבת ההקראה השנייה, כפר הנאשם בכתב האישום והתיק נקבע לישיבת הוכחות. כמו כן, במועד זה הסכים הסנגור להגשת אמרתו של הנאשם, וויתר על חקירת גובה האמרה. בתאריך 22.11.11 העיד עד תביעה מס' 1, המפליל המרכזי בתיק, רובין כוסבה, אשר הוכרז בהתאם להחלטת בית המשפט כעד עויין.

בתאריך 6.12.11 הסכימו הצדדים על הגשת יומן המבצעים. במועד הנ"ל נשמע אף עד התביעה רס"ר חאדר מוצפא, אשר גבה את אמרת העד, עדותו נועדה לאמת את מתן אמרתו של רובין כוסבה בהתאם לסעיף 10א(א)(1) לפקודת הראיות [נוסח משולב], התשל"א - 1971, (להלן: "פקודת הראיות"). על אף שהישיבה נועדה לכתחילה לשמיעת פרשת ההגנה ביקשה התביעה לדחות את פרשת ההגנה ולהורות על תיקון כתב האישום באופן של הוספת שני עדי תביעה. התיקון המבוקש על ידי התביעה נגע להוספת שני עדים, אשר הופללו אף הם על ידי רובין כוסבה בהפגנה נשוא כתב האישום, והודו במשפטם בהפגנות עליהן הופללו. התביעה סברה שיש בכך לחזק את ראיות התביעה ומכאן בקשתה. הסנגור אשר הופתע מהבקשה ביקש דחיה על מנת להיערך לתגובה ראויה, בצירוף פסיקה התומכת בעמדתו. בדיון שהתקיים בתאריך 13.12.11 התנגד הסנגור לתיקון המבוקש, לטענתו מאחר ומדובר בהודאות במסגרת הסדרי טיעון, הרי שאין כל משקל להודאות העדים במשפטם, ולפיכך להבנת הסנגור, לא היה כל  מקום להיעתר לבקשת התביעה.

בתאריך 15.11.11, בהחלטה מנומקת, נעתרתי לבקשת התביעה. ציינתי, כי במידה והעדים יתייצבו ויעידו שאכן השתתפו בהפגנה כפי שהופללו על ידי רובין כוסבה, יהיה בכך בהחלט כדי לחזק את ראיות התביעה.

בתאריך 9.1.12 העיד מוחמד חזין, והוגש הפרוטוקול בו הודה במשפטו. בתאריך 30.1.12 ביקשה התביעה להעיד אף את מוחמד נמר, שהוסף כעד תביעה לאור בקשת התביעה לתיקון כתב האישום, אלא שזה האחרון לא הגיע לבית המשפט. בית המשפט דחה את בקשת התביעה לדחות את הדיון על מנת לשמוע את עדותו של נמר, שכן העד לא התייצב לארבעה דיונים אליהם זומן לבית המשפט, ובית המשפט סבר כי אין מקום להיעתר לבקשתה החמישית של התביעה לזמן את העד. לאור החלטת בית המשפט הכריזה התובעת: "אלו עדיי".

במועד הנ"ל העיד הנאשם להגנתו. בתאריך 14.2.12 נשמעו סיכומי הצדדים. הצדדים ביקשו מספר ימים על מנת להשלים את סיכומיהם בצירוף פסיקה מתאימה, ולפיכך התיק נקבע לתזכורת פנימית, לקבלת ההשלמות. סופו של דבר, הודיעו הצדדים, כי הם מסתפקים בסיכומים אותם השמיעו על פה. עם שמיעת הסיכומים וההודעה האמורה, פנה בית המשפט להכריע את הדין.

ראיות התביעה

עד התביעה רובין כוסבה

בתאריך 1.8.11 בשעה 13:35, במחנה עופר נגבתה מרובין כוסבה אמרתה משטרתית, תחת אזהרה, על ידי החוקר רס"ר ח'דר מוצטפא. ראשית נציין כי האמרה הוגשה על ידי  התובע, עם תום עדותו של הגובה אותה, ואחר סומנה ת/1. בתחילה הודע לעד כי הוא חשוד "בהשתתפות בפעילות הפס"ד נגד מטרות ישראליות, יידוי אבנים לעבר הצבא, השתתפות בהפגנות ופעילות נגד ביטחון האזור". העד הוזהר והוצגו בפניו זכויותיו לשתוק בחקירה, ואף הודע לו על זכותו להיוועץ עם עו"ד, כך למקרא האמרה.

העד באמרתו מציין כי אין לו עו"ד, ואף הודה כי יידה אבנים יותר מפעם אחת לעבר הצבא, כך כלשונו. העד מציין כי יידה אבנים בסוף שנת 2008 בזמן המלחמה בעזה. העד מוסיף ומדייק כי השליך אבנים ביום שישי לאחר תפילת הצהריים, בערך בשעה 12:00, כאשר האנשים היו יוצאים מהמסגדים ומשליכים אבנים לעבר המחסום והחיילים. בהמשך מציין העד כי הוא השליך אבנים ביום הנכבה בתאריך 15.5.11. העד מציין כי השליך אבנים בשעה 14:30 - 15:00, וכי יחד עימו היו עוד אנשים. העד מוסר כי הוא השליך אבנים לעבר הצבא, אף בתאריך 5.6.11, "ביום אלנכסה", ביחד עם אחרים. לטענת העד יידוי האבנים התרחש בשעה 12:00 או 13:00. לשאלות החוקר, העד מציין כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב בשפה הערבית, והוא אף אינו יודע את מספר הטלפון של משפחתו כדי לעדכן אותם על מעצרו.

בשורה 36 שאל החוקר את העד מי יידה עימו אבנים במהלך המלחמה בעזה?  והעד השיב כי היו עימו הרבה אנשים ממחנה קלנדיה, והוא אינו זוכר את שמות כולם, ומנה חמישה אותם הוא זוכר כשהחמישי מביניהם, הינו הנאשם שבפניי. העד הוסיף וציין כי באותה תקופה הוא יצא 3 או 4 פעמים לעבר המחסום והשליך אבנים, וביחס לחמישה הנ"ל שהזכיר, הוא אינו זוכר אם הם השתתפו עימו בכל המקרים.

בשורה 55 נשאל העד מי יידה אבנים עימו ביום הנכבה, בתאריך 15.5.11. העד מנה בפני החוקר ארבעה אנשים, אשר השתתפו עימו ביידוי האבנים, ובתוכם הנאשם. לבסוף ציין העד כי היו עימו עוד אנשים שאינו זוכר אותם.

בשורה 64 נשאל העד ביחס לשותפיו ליידוי האבנים מתאריך 5.6.11, יום הנכסה. העד מנה בפני החוקר עשרה שמות של אנשים, אשר לפי זכרונו השתתפו עימו ביידוי אבנים, ובהמשך ציין כי היו שם אנשים נוספים שהוא אינו זוכר אותם.

בהמשך האמרה, החוקר מציג בפני העד 14 תמונות של אנשים אותם הפליל העד בעדותו, העד זיהה את כל 14 התמונות, ובתמונה מס' 2, העד זיהה וציין כי זהו הנאשם שהזכיר בעדותו. כל 14 התמונות צורפו לאמרה. בהמשך הציג החוקר בפני העד אלבום תמונות, והעד זיהה את חלקם, כאשר חלק מהשמות זוהו על ידי העד, כאלו אשר הוזכרו לעיל בעדותו, ואשר הופללו על ידו.

בתאריך 22.11.11 העיד בפניי רובין כוסבה כעד מטעם התביעה. כבר בתחילת העדות שלל העד את האמור באמרתו וציין בעמוד 2 שורות 3-4 כי לא אמר לחוקר, שהאנשים המצוינים באמרתו השליכו עימו אבנים. העד הוסיף וציין שלא רק שלא מסר זאת לחוקר, אלא האנשים המצוינים באמרה, אף כעובדה לא השליכו אבנים. נוכח הכחשתו של העד את האמור באמרתו במשטרה, ולבקשת התביעה, הוכרז העד כעד עוין. בהמשך ציין העד, לשאלת התובעת, כי החוקר הזכיר בפניו מספר שמות, והוא היה מציין בפניו כי הוא אינו מכיר אותם. ביחס לנאשם ציין העד, בתחילה, כי אין לו קשר אליו, והוא אף לא מכיר אותו. בהמשך ציין העד, כי בעבר הוא היה מסוכסך עם הנאשם. כאשר עומת העד עם אמרתו וחתימתו ציין העד, כי האמרה שהוצגה בפניו החתומה על ידו זוהי חקירת שב"כ שנערכה לו, לאחר משפטו, ומאחר והוא סבר שהוצגה לו החקירה המשטרתית הוא חתם עליה.

במהלך החקירה הנגדית הוסיפה התובעת ושאלה את העד מדוע במשפטו הודה בכתב אישום בו צוין כי השליך אבנים יחד עם אחרים ? ותשובת העד היתה, כי הודה בפני השופט שהשליך אבנים אך לבדו.

בהמשך לשאלת התובעת השיב העד, כי החוקר לא הקריא לו את האמרה, והוא אף לא ידע על מה הוא חותם. לקראת סיום ולשאלת התובעת, חזר העד וציין כי הוא נשאל על ידי החוקר אם הוא מכיר את הנאשם, ותשובתו לחוקר היתה כי הוא יודע שהנאשם הינו "בחור רגיל ועובד". לסיום התייחס העד למקור הסכסוך בינו לבין הנאשם.