הכרעת דין בתיק תיק צבאי 4177-10 - פסקדין

בפתח הדברים, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. להלן, יפורטו נימוקי ההחלטה.

1.         כתב אישום מייחס לנאשם עבירה של שימוש או הצגת דבר מזויף, לפי סעיפים 261 ו-265 לחוק הפלילי הירדני מס' 16 לשנת 1960. נטען, שביום 30/08/09 הגיש הנאשם למשרד התיאום והקישור במעבר הזיתים (להלן: "המת"ק") בקשה לקבלת היתר יציאה לישראל, אליה צירף אישור מזויף של בית החולים מוקאסד בירושלים (להלן: "המסמך" ו"בית החולים").

2.         בתשובתו לאישום, אישר הנאשם, כי עשה שימוש במסמך, כאשר הגישו למת"ק כנספח לבקשה לקבלת היתר כניסה לישראל. טענתו היא שהמסמך נמסר לו מבית החולים והוא לא עשה בו כל שינוי. לאור האמור, התמקדה המחלוקת בתיק בשתי סוגיות: ראשית, האם המסמך מזויף; ושנית, האם הנאשם ידע שהמסמך מזויף.

3.         לאחר שנפתח המשפט, הוגשו מרבית ראיות התביעה בהסכמה ונשמע אחד מעדי התביעה. בתום פרשת התביעה, העלה הסנגור טענת "אין להשיב לאשמה" - טענה שנדחתה בהחלטה מיום 04/04/12. בהמשך, העיד הנאשם והצדדים סיכמו. הגיעה העת להכרעת הדין; ראשית, בחינת העדויות והראיות, בהמשך, סקירת טיעוני הצדדים, ולבסוף הדיון וההכרעה.

בחינת העדויות והראיות

4.         ראיות התביעה הוגשו בהסכמה, למעט עדותו של רס"ר שחוד, אשר נשמעה בבית המשפט. בהתאם להסכמת הצדדים, שהוצגה בפני בית המשפט ביום 23/11/11, הוגש חומר הראיות הנוגע לעדי תביעה 1-5 "בכפוף לצורך בתוספות ראייתיות ותוך התעלמות מעדויות שמיעה".

5.         קצין המת"ק רחמים מסר בהודעתו במשטרת ישראל, כי הנאשם הגיש בקשה להיתר יציאה לישראל למשך שבעה ימים לצורך טיפול רפואי בבית החולים מוקאסד שבירושלים. לאחר שהמסמך נבדק, התעורר חשד כי הוא מזויף: הטופס נראה כסרוק ובתא המציין את מספר ימי הבדיקות הופיעה הספרה 7, כשהיא עקומה וסביבה מחיקות. לאור האמור, נשלח הטופס לבדיקה; ולמחרת, התקבלה התשובה בדמותה של הערה שנרשמה במחשב הצבאי: התברר, שבשונה מן הרשום במסמך, זומן הנאשם ליום אחד בלבד.

דו"ח הפעולה של רס"ל שחר, מזכרו של רס"ר חדד ודו"ח הפעולה של רס"מ ברק, אשר הוגשו גם הם, מספרים סיפור דומה.

6.         כאן יש להתייחס לחשדו של העד כי המסמך מזויף; המדובר בחשד סובייקטיבי, שהוביל לבדיקת המסמך. אין בחשד שהתעורר בלב העד, כדי לפטור את בית המשפט מאחריותו לבחון בעצמו את שאלת מקוריות המסמך, במסגרת בחינת מכלול הראיות; בהתאם לכך, תיבחן סוגיית המקוריות לעומקה, בדיון שיתקיים בהמשך.

7.         וזאת יש לציין, בנוגע לראיות שהוגשו: משהסכימו הצדדים כי הראיות תוגשנה "תוך התעלמות מעדויות שמיעה", לא ניתן לקבל את תוצאת הבדיקה שנערכה בבית החולים, ונרשמה בהערה במחשב המת"ק, כראיה בפני עצמה. לא ניתן לקבוע, בהסתמך על ההערה, כי המסמך זויף. הטעם הוא, שההערה מהווה עדות שמיעה, ולא נטען או הוכח שמדובר ברשומה מוסדית. הוא הדין, גם באשר להתייחסויות לאותה בדיקה המופיעות בדו"חות הפעולה - כולן מהוות עדויות שמיעה שאינן קבילות בהתאם להסכמת הצדדים. זאת ועוד, על מנת להבהיר את הדרוש הבהרה, נשמעה עדותו של רס"ר שחוד, העוסקת במישרין באופן שבו התבצעה בדיקת מקוריות המסמך בבית החולים. האם עדותו עמדה בנטל שהוטל עליה? נעבור, אם כן, לניתוחה.

8.         רס"ר שחוד משרת בתפקיד מפקד שאינו קצין במנהלת התיאום והקישור בורד יריחו; העד הוצב במת"ק מטעם תחנת המשטרה במעלה אדומים ותפקידו לתת שירות לאוכלוסיה הפלסטינית ולהעניק סיוע משטרתי למת"ק; הוא דובר השפה הערבית כשפת אם, ולכן לעיתים מתבקש לסייע בבירורים שונים בנוגע לתושבים פלסטינים החשודים במעורבות בפלילים. בענייננו, נדרש ממנו לברר, האם הנאשם קיבל זימון לבית החולים. לשם כך, יצר רס"ר שחוד קשר עם פקידה בשם נעימה, אחראית על זימונים בבית החולים, אשר איננה מוכרת לו. לאחר בדיקה, השיבה האחרונה, שהנאשם אינו מופיע ברשימת הזימונים שברשותה. פרטי הבדיקה תועדו במזכר שערך החוקר רס"ר חדד.

9.         רס"ר שחוד הוסיף ופרט, שביצע כשלוש עד ארבע בדיקות דומות בעבר, באופן טלפוני בלבד. בית החולים אינו מוכן להשיב לפניות בכתב, ולכן, הסתפק בשיחת טלפון. יחד עם זאת, העד אישר כי לא ניצבה בפניו כל מניעה לגשת בעצמו אל בית החולים או לפנות אל בית החולים בכתב. העד גם לא שלל את האפשרות, שהיה זוכה למענה בכתב, אילו היה פונה בעצמו בכתב לבית החולים.

10.      לעדותו של רס"ר שחוד בפניי יש להעניק משקל מלא. התרשמתי, כי העד העיד מזיכרונו, אשר נתמך בתיעוד פעולותיו במזכר. העד מסר עדות אמינה ומהימנה, לא ניסה לייפות את המציאות, להסתיר מידע או להתחמק משאלות. יחד עם זאת, העד אישר כי שאב את מקור ידיעתו בנוגע למקוריות המסמך מתשובתה הטלפונית של המזכירה, המהווה עדות שמיעה. העד לא ראה בעצמו את המסמך המקורי.

11.      המסמך בו עסקינן, הוא מסמך מודפס מטעם בית החולים האסלאמי מוקאסד במזרח ירושלים. עיון במסמך מגלה כי מופיעים בו 'סימנים חשודים': הספרה 7, המתארת את הבדיקה הרפואית (appointment) אליה זומן הנאשם, נוטה בזוית שאינה תואמת את האותיות והספרות המופיעות במסמך המודפס. סביב הספרה 7 סימנים אפורים מטושטשים, שאינם מופיעים במקום אחר במסמך. ובנוסף, המסמך אינו נושא חותמת או חתימה מקורית כלשהי.

12.      מטעם ההגנה, העיד הנאשם. לדבריו, בשל חשד לגידול סרטני, נדרש לעבור ניתוח להשתלת עור בבית החולים. כבר בשנת 2009 נבדק אצל רופא, אשר המליץ לאשפזו למשך שבעה ימים. הנאשם העביר את המלצת הרופא אל משרד הזימונים בבית החולים ושם הוכנה עבורו הזמנה למסירה למת"ק. הזמנה זו - היא המסמך נשוא כתב האישום ואילו המלצת הרופא נותרה בבית החולים. את המסמך שקיבל מהמזכירות מסר הנאשם למת"ק מבלי שערכו או שינה אותו באופן כלשהו. הנאשם הדגיש כי לא הבחין בזיוף ולא חשד כי המסמך מזויף. המסמך הודפס במשרד הזימונים בבית החולים, בהתאם לדו"ח של הרופא, אך לדברי הנאשם לא ניתן לשלול אפשרות שהפקידה שינתה בעצמה את המסמך, לאחר שהדפיסה אותו וגילתה כי נדרש שינוי.

13.      בעקבות גילוי הזיוף, נמנעה יציאתו של הנאשם מהאזור לצורך הטיפול בבית החולים עד לשנת 2012. בחודש ינואר 2012, שב וביקש אישור לצאת את האזור לצורך הטיפול הרפואי בבית החולים. הנאשם הגיש למת"ק בשנית אישור, שקיבל מבית החולים, על הצורך באשפוזו למשך 7 ימים. בקשתו התקבלה, הוא הגיע ביום 21/01/12 לבית החולים ונותח למחרת היום. בהמשך, נותח שוב ובסך הכל שהה במשך ארבעים ימים בבית החולים.

14.      הנאשם פרט את קורותיו הרפואיים ואת השתלשלות העניינים שהביאה להעמדתו לדין, מבלי להתחמק או להגזים. ניכר כי הנאשם איננו אדם מתוחכם ולא נראה כאילו ביקש להסתיר דבר מה מבית המשפט.

15.      בעניין אחד, לקתה עדות הנאשם בחוסר עקביות; בחקירתו במשטרה, השיב הנאשם כי הספרה 7, נשוא החשד לזיוף, לא נראית בעיניו שונה משאר הספרות במסמך; הוא השיב באופן דומה גם בחקירה הנגדית. ואולם, כאשר חזרה התביעה על השאלה, אישר כי הספרה 7 אכן נוטה בזוית שאינה תואמת את שאר הספרות במסמך, אך הכחיש שידו היתה במעל. התרשמתי שהתשובות השונות לא נבעו מניסיון להטעות את בית המשפט, אלא בעיקר מחוסר הקפדה על הפרטים וקשיי הבנה. מלבד אי התאמה זו, אשר לא מצאתי לייחס לה משמעות רבה, עדות הנאשם תאמה את אמרתו במשטרה.

16.      במסגרת פרשת ההגנה, ובהעדר התנגדות של התביעה, הוגשו מסמכי בקשתו של הנאשם ליציאה מן האזור לצורך הניתוח בשנת 2012 ודו"ח סיכום המחלה על אשפוזו, החל מיום 21/01/12 ועד ליום 27/02/12. עוד עולה ממסמכי ההגנה, כי הנאשם נותח במחלקת עור בבית החולים.