הכרעת דין בתיק ת.פ. 6572/04

בכתב האישום נטען (תמצית) : ביום 4.8.04 החזיקו הנאשמים בתוך מנוע רכב שבו נסעו סם מסוכן מסוג הירואין במשקל של כ-34.65 גרם נטו שלא לצריכה עצמית, שרכשו במשותף ערב קודם בלוד, ושהיה מחולק ל-42 אריזות. מיוחסת לנאשם 2 (להלן-הנאשם) עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ( ההדגשות שבהכרעת הדין הן שלי-ג'נ').   

לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות וזאת על רקע היבטי המשפט בסוגיות השונות, אני מקבל את גירסת התביעה ודוחה את גרסת ההגנה. אני קובע שהנאשם החזיק את הסם שבאישום שלא לצריכתו העצמית. אלה נימוקיי לאשמת הנאשם ולהרשעתו בעבירה המיוחסת לו: 

1. אימרות הנאשם במשטרה - ת/1 ו-ת/2:

באימרתו הראשונה ת/1 אמר הנאשם (תמצית העיקר):הוא לקח חברים-הוא דיבר עם דני ומחמוד- והם נסעו ברכב ללוד. הרעיון ללכת לקנות סמים היה שלו, הוא זה שהלך לקנות את הסמים, כשהוא קנה את הסמים חבריו ישבו באוטו, והוא קנה סם מסוג הרואין. הם שילמו על הסמים שקנו בלוד 4,000 ש"ח, והיה לו את הכסף לכך-דני (נאשם 3-ג'נ') הביא 1,300 ש"ח והוא הביא את שאר הכסף. המנות מחולקות כי ככה קונים. הסמים נתפסו במנוע. כשהשוטרים עצרו אותם לביקורת הוא יצא מהרכב וזרק טיפה קריסטל, פחות מגרם, שהוא קנה בלוד ב-200 ש"ח ( ת/1 , בע' 1, שו' 3-6; בע' 2, שו' 11-42; בע' 3, ש' 45-62).

באימרתו השניה ת/2 אמר הנאשם (תמצית העיקר): הם החליטו לקנות את הסמים אתמול. בנסיעה דני העביר לו את הכסף. הנאשם לא התכוון לתת את הסמים אלא להשתמש בהם. הוא לא זוכר מי החביא את הסמים במנוע. הוא זה שהחליט לנסוע ללוד לקנות סמים, הוא הכיר את המקום בלוד והוא כיוון את הנהג למקום הקניה. בבית הם התכוונו לחלק את הסמים ביניהם ( ת/2 , בעמ' 1, שו' 13-16, 24-28; בעמ' 2, שו' 1, 6-16).

ההגנה טענה: הודעות הנאשם קבילות, אלא שהנאשם לא ידע על מה הוא מדבר במשטרה כי הוא היה תחת השפעת סם.על כן יש לתת לדבריו במשטרה, משקל אפסי (בעמ' 16, 20, 24 לפר'). דינה של טענת ההגנה להידחות.לאמרות הנאשם במשטרה יינתן מלוא המשקל הראייתי. אלה נימוקיי למסקנתי זו:

1. בשתי אימרותיו במשטרה ת/1 ו- ת/2, הנאשם השיב עניינית לשאלות שנשאל בחקירה. גם תשובה של "לא יודע" או "לא זוכר" שהשיב הנאשם, הינה תשובה "לגיטימית" ויתכן אף אמיתית של נחקר כלשהו והיא אינה מעידה על הנטען ע"י ההגנה. אלמלא הנטען ע"י ההגנה, הרי שלמקרא דברי הנאשם במשטרה - דברים צלולים, מסודרים ומפורטים תוך שהנאשם זוכר פרטים ומבין את השאלות שנשאל - לא ניתן כלל לשער כי הינו תחת השפעת סם. תשובה בודדת של הנאשם שלא לענין ( ת/1, בע' 2, ש' 19-20), איננה גורעת או יכולה לגרוע מהאמור לעיל. מה גם, שכפי שהעיד מנסיונו עת/1 השוטר אבנר דבוש, שגבה את הודעות הנאשם, שהנאשם שיתף פעולה בחקירתו אך הוא לא רצה להיכנס לחלק מהדברים כדי לא להפיל סוחר סמים בלוד ולכן השיב ב"לא יודע" לחלק מהשאלות, ולגבי ה"לא זוכר", קורה שאדם לא זוכר (בעמ' 26 לפר', שו' 18-25). הסבריו של השוטר דבוש מנסיונו כאמור, נשמעו ונראו אמינים, והם גם הגיוניים וסבירים. מה גם, שמתוך 3 עמודים של אימרתו הראשונה של הנאשם, רק ל-3 שאלות השיב הנאשם ב"לא יודע".    

2. עת/1 אבנר דבוש, שגבה את הודעות הנאשם ת/1 ו- ת/2 , העיד, כי אם היה משהו חריג בגביית ההודעות הדבר היה נרשם בגוף העדות או במזכר. במקרה זה לא היה שום דבר חריג ולכן לא נרשם (בעמ' 21 לפר', שו' 19-25). הנאשם השיב לשאלות כמי שיודע מה הוא עשה ותאר בפרטות את מה שקנה (בע' 22 לפר', שו' 3-4). גם עד ההגנה 2 אריק מיידובסקי העיד, שאם הם נתקלים באדם שלא ניתן לחקור אותו כי הוא תחת השפעה של סמים או אלכוהול, הם רושמים זאת בהודעה או במזכר, ואם אין לכך זכר המסקנה היא שעל פניו הנחקר היה במצב נורמלי (בעמ' 44 לפר', שו' 1-9). הוא לא זוכר שבדוחות הפעולה וגם בעדויות שנגבו מהנאשם הוא ראה שיש הערה כלשהי שהנאשם נמצא תחת השפעת סמים או שלא מתנהג כמו שצריך. הם מקפידים לרשום את הדברים האלה, והם לא ראו שום דבר שהעיד שהנאשם במצב קטטוני (בעמ' 42 לפר', שו' 23-26; בעמ' 43 לפר', שו' 1-5). 

3. ב"יומן החובש" מיום 4.8.04 בשעה 19:15 ( נ/1), נאמר שהנאשם "מרגיש בכריז" אך זאת כ-6-7 שעות אחרימועד מסירת הודעותיו במשטרה; ההגנה לא טוענת שהנאשם היה בקריז בעת שמסר את הודעותיו במשטרה.

4. בפרוטוקול בית המשפט מיום 4.8.04 - נ/2 (הוא יום מסירת אימרות הנאשם במשטרה) שבאותו דיון הוארך גם מעצרו של הנאשם, נטען לגביו שהוא "אדם חולה...חולה במחלת הסמים" ובפרוטוקול אין זכר לטענה קונקרטית לגבי השפעת סמים עליו. גם החלטת בית המשפט מורה באופן כללי ש"החשודים יבדקו על ידי רופא תוך זמן סביר..." ( נ/2 , בעמ' 3 ו-5; נ/4 ), ותו לא. גם בפרוטוקול נוסף לא נאמר מעבר לכך (בעמ' 33 לפר', שו' 3-6).

5. באימרותיו במשטרה הנאשם בחר היכן לא לסבך את עצמו בעבירות נוספות-כך הכחיש הנאשם שהוא גונב כדי לקנות סמים ( ת/1 , בעמ' 2, שו' 27-28); כשהשוטרים עצרו אותם לביקורת הוא לא עשה כלום ( ת/1 , בע' 3,ש' 59-60), והוא לא הבטיח לאחמד/מחמוד תמורה, ולא התכוון לתת לו סמים ( ת/2 , בע' 1, שו' 22-25). ושוב - מודעות הנאשם לדבריו.   

6.הנאשם נעצר בשעה 04:00 ( ת/9 ) ואילו אימרתו הראשונה ת/1 נגבתה ממנו בשעה 10:26. היינו, אם היה הנאשם תחת השפעת סם בעת מעצרו, פער הזמנים דלעיל מחליש אותה. ודוק: לא נטען ע"י ההגנה שבזמן גביית הודעות הנאשם במשטרה, הוא היה ב"קריז".

7. ומעבר לדרוש: הנאשם העיד: כשהוא תחת השפעת סמים הוא בן אדם רגיל. הסם עוזר לו לתפקד, והוא אף טיפל באימו כשהוא היה עם הסמים (בעמ' 35 לפר', שו' 1-5; בעמ' 34 לפר', ש' 26-27). עה/2 השוטר אריק מיידובסקי העיד, שכאשר נרקומן נמצא תחת השפעת סמים זה הזמן שהוא יכול לתפקד ושולט על עצמו (בעמ' 44 לפר', שו' 15-17).

8. בעדותו בבית המשפט, הנאשם עצמו לא העיד שבחקירותיו במשטרה הוא היה תחת השפעת סמים או שהתנהג כך או אחרת בגלל סמים, אלא העיד שהיה "לא בראש טוב" (בע' 34 לפר', שו' 3), שלא היה מרגיש טוב ובקושי הלך על הרגליים (בע' 37 לפר', שו' 1-8).

2. חיזוקים של ממש-כל אחד כשלעצמו וכולם יחד-לדברי הנאשם באימרותיו במשטרה:

א .בחקירתו הראשונה במשטרה ת/1 הנאשם ידע "פרט מוכמן"-שהסמים נתפסו במנוע:

בבית המשפט הנאשם העיד: הוא לא יודע איפה נתפס ההירואין כי הוא היה בניידת ולא יודע ולא ראה מתי החביאו ואם זה סמים ואיפה תפסו את הסמים (בעמ' 37 לפר', שו' 26-27; בעמ' 38 לפר', שו' 1-5; בעמ' 40 לפר', ש' 20-21). גם לפי דו"ח הפעולה ת/4 , הנאשם הוכנס פנימה לניידת המשטרה ורק לאחר מכן נערך חיפוש ברכב שבו נסע הנאשם ונתפסו הסמים בתא המנוע ( ת/4 , בעמ' 1, אמצע העמוד). על כן, לפי עדות הנאשם ודו"ח הפעולה, לא היתה לנאשם, לאחר שהרכב נעצר ע"י השוטרים, אפשרות לדעת היכן היו הסמים ברכב (אלא אם הוא היה שותף להסלקתם בתא המנוע). ואולם במשטרה הנאשם אמר שהסמים נתפסו במנוע, הוא לא זוכר איפה ( ת/1 , בעמ' 3, שו' 51-52). באמרתו השניה במשטרה הנאשם נשאל מי החביא את הסמים במנוע ומי הציע לעשות זאת והוא לא הכחיש את עובדת היסוד-שהסמים היו במנוע ( ת/2 , בעמ' 1-2). בצר לו בביהמ"ש, הנאשם העיד שהוא ידע שהסמים במנוע כי החוקר אמר שזה במנוע (בע' 38 לפר', שו' 6-7). ואולם , טענה זו נותרה טענה בעלמא כשהחוקר, עת/1 השוטר אבנר דאבוש, לא עומת בחקירתו הנגדית בבית המשפט עם טענתו זו של הנאשם (י' קדמי, על הראיות , 2003, חלק 1, בעמ' 133). ודוק: בחקירתו הנגדית עומת החוקר עם תשובת הנאשם במשטרה שהוא לא יודע איפה נתפסו הסמים (בע' 26 לפר', שו' 1-3) ואולם משום מה החוקר לא עומת עם מה שאמר הנאשם מיד בתשובתו הבאה באותה הודעה-שהסמים נתפסו במנוע. בכך שהנאשם השיב בתשובתו הראשונה במשטרה שהוא לא יודע איפה נתפסו הסמים אין כדי לגרוע מהמשקל הממשי שיש לתת לתשובתו השניה ובה, בתשובה לשאלה בניסוח אחר, הנאשם השיב את הפרט המוכמן שהם נתפסו במנוע; וזאת כאשר כאמור, הנאשם לא יכול היה לדעת זאת אלא אם הוא היה שותף להחבאת הסמים במנוע ( י' קדמי דלעיל, בעמ' 133).

ב. דברי הנאשם במשטרה משתלבים במסכת הארוע ובראיות, לרבות בעדותו בביהמ"ש:

1. עובדות מהותיות שבדברי הנאשם באימרותיו במשטרה, נאמרו על ידו גם בעדותו בביהמ"ש; וכך העיד הנאשם: שלושתם נסעו מחיפה ללוד לקנות סמים, לקנות הירואין. הוא בא לקנות הירואין (בעמ' 33 לפר', שו' 12-16; בעמ' 35 לפר', שו' 9, 20-23). כשהוא נתפס היה עליו הרבה כסף - כמעט 5,000 ש"ח. הרעיון לנסוע ללוד היה של כולם (בעמ' 35 לפר', שו' 6-13; בעמ' 38 לפר', שו' 19-21). הוא קנה הירואין וקריסטל אבל לא גנב (בעמ' 40 לפר', שו' 12-13). לו היו דברי הנאשם באמרותיו במשטרה דברים סתם, הוא לא היה חוזר ומעיד אותם בעדותו בבית המשפט כאמור; משכך עשה הנאשם, הם אינם טעונים עוד הוכחה ממקור אחר ( י' קדמיבספרו דלעיל, בעמ' 139).