הכרעת דין בתיק ת.פ. 4253/06

מחמת הספק, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב באישום המתוקן.

בכתב האישום המתוקן נטען (תמצית העיקר): הנאשם היה בעל מניות בחברת א.ק.מ. סגנון בע"מ (להלן-החברה) ואחד ממנהליה, יחד עם מר יעקב אבטה (להלן-יעקב) ומר אבי אוקנין. ביום 24.10.00 הורשע הנאשם בבימ"ש לתעבורה בשתי עבירות, והוטל עליו עונש של קנס ופסילת רישיון נהיגה בפועל (ל-3 חודשים) ועל תנאי. הנאשם הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. הנאשם זייף את שני המסמכים שלהלן בכוונה שיומתק עונשו בערעור: א. מכתב פיטורין (להלן-מכתב א') זוייף ע"י הנאשם ביום 26.10.00 בכך שהנאשם כתב מכתב הממוען לעצמו בשם יעקב, מנכ"ל החברה, ולפיו, בין השאר, בעקבות שלילת רישיון הנהיגה שלו, נאלצת החברה לפטרו. הנאשם אף זייף את חתימתו של יעקב על גבי מכתב א'. ב. מכתב לבית המשפט (מכתב ב'), זוייף ע"י הנאשם ביום 31.10.01 בכך שכתב מכתב הממוען לבית המשפט בשמו של יעקב מנכ"ל החברה, ולפיו, בין השאר, המשך העסקתו של הנאשם בחברה מותנית ביכולתו להסיע עובדים ולספק חומרי בנין, ואם לא יתפקד עקב הפסילה, לא תהא מניעה לפטרו כאמור במכתב א'. הנאשם אף זייף את חתימתו של יעקב על גבי מכתב ב'. ביום 12.11.00 הגיש הנאשם לבית המשפט, יחד עם הודעת הערעור, את מכתב א' ביודעו כי הוא מזוייף. ביום 1.11.01 הגיש הנאשם לבית המשפט בעת הדיון בערעור את מכתב ב', ביודעו כי הוא מזוייף. במעשיו אלה בדה הנאשם ראיות, השתמש בהן בכוונה להטעות את ביהמ"ש המחוזי בת"א, וניסה להביא להקלה בעונשו במרמה. מיוחסות לנאשם 2 עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, 2 עבירות של שימוש במסמך מזוייף, 2 עבירות של בידוי ראיות ועבירה של ניסיון לקבל דבר במרמה.

לאחר ששמעתי וראיתי את עד התביעה יעקב אבטה ואת הנאשם, קראתי את הפרוטוקול ואת המסמכים, בחנתי ושקלתי את הראיות, מסקנתי היא שהעבירות שבאישום המתוקן לא הוכחו מעבר לספק סביר ועל כן יש לזכות את הנאשם (ההדגשות שבהכ"ד הן שלי-ג'נ').

אלה נימוקיי המפורטים לזיכוי הנאשם :

עדותו במשטרה של עת/6 יעקב אבטה (להלן-יעקב) הוגשה בבית המשפט במקום עדותו הראשית (בע' 10 לפר', ש' 25-26). יעקב העיד במשטרה: הוא לא מכיר את שני המכתבים - מיום 26.10.00  ( ת/2 ) ו - 31.10.01 ( ת/3 ) (המכתבים נשוא כתב האישום - ג'נ') והוא לא חתם עליהם. מוטי ידין (הנאשם-ג'נ') לא דיבר איתו על המכתבים האלו, ומוטי רק סיפר לו בזמנו שהוא היה מעורב בתאונת דרכים ביפו ( ת/6 , שו' 7-12).

ואולם :   

1. גירסתו דלעיל במשטרה של יעקב, נגבתה בחלוף כ-3-4 שנים מהוצאת המכתבים:

עדותו במשטרה של יעקב ת/6 נגבתה ממנו ביום 22.12.04, היינו בחלוף כ - 3-4 שנים (!) ממועד הוצאת המכתבים נשוא כתב האישום. בנסיבות אלה, יש לבחון במשנה זהירות את גירסתו של יעקב במשטרה כבסיס לקביעת מימצא לחובת הנאשם במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי. לאור האמור לעיל, גם יש לקבל כסבירה את עדותו של יעקב בבית המשפט, שלפיה כשהוא מסר את גירסתו במשטרה בחלוף כ-3-4 שנים מהארועים, היו דברים שכבר אז הוא לא זכר (בעמ' 11 לפר', שו' 13, 22-23; בעמ' 12 לפר', שו' 16-17;  בעמ' 17 לפר', שו' 3-6).  

2. מעדותו של יעקב בבית המשפט, כשלעצמה, עולים ספקות סבירים באשמת הנאשם:

בחקירתו הנגדית בביהמ"ש, חלקים מעדותו של יעקב - עד התביעה היחיד - כשלעצמם, עוררו ספקות סבירים שלפיהם העבירות המיוחסות לנאשם לא הוכחו מעבר לספק סביר.  

לגבי החתימה על המכתבים ת/2 ו-ת/3 :

כאמור, במשטרה יעקב העיד שהוא לא חתם על המכתבים ת/2 ו- ת/3 (ת/6, שו' 9).

ואולם , בביהמ"ש יעקב השיב אחרת, ומעדותו לא רק שעולה ספק סביר שלפיו המכתבים ת/2 ו- ת/3 כן נחתמו בסמכות כדין (ראה אחת מהגדרות "זיוף" שבסע' 414 (3) לחוק העונשין), אלא שגירסת הנאשם גם מתיישבת עם עדותו בחקירה הנגדית של יעקב, עד התביעה, בבית המשפט:

הנאשם העיד: יעקב חתם על התצהיר ת/3 , במאה אחוז (בעמ' 25 לפר', שו' 25-26; בעמ' 27 לפר', שו' 3-4), בוודאות (בעמ' 27 לפר', שו' 10-11).

2.1 . והנה, שלא כדבריו במשטרה, יעקב, עד התביעה, נשאל והשיב:

" ש. יכול להיות שאתה חתמת על המסמך ת/3 (אחד משני המכתבים נשוא כתב האישום המתוקן - ג'נ') ובמשטרה לא זכרת?

ת. יכול להיות. כן." (בעמ' 16 לפר', שו' 1-2).

ובחקירתו החוזרת יעקב שב והעיד:

"ש. לגבי ת/3 אתה חתום על המכתב הזה?