הכרעת דין בתיק ת.פ. 4082/09

1.         כתב אישום מייחס לנאשם עבירות של התפרצות לבית מגורים במטרה לבצע גניבה, לפי סעיף 406 (ב) בחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירה של גניבה, לפי סעיף 384 בחוק הנ"ל.

בפרק העובדות שבכתב האישום נטען, כי ביום 19.10.09, סמוך לשעה 22:00, ברחוב XXXX בירושלים, פרץ הנאשם לדירתו של שמעון חנניה אוחנה (להלן: " המתלונן") במטרה לבצע גניבה. הנאשם קרע את רשת הכניסה לדירה, הכניס ידו, פתח את דלת הכניסה לדירה ונכנס לתוכה. הוא גנב מהדירה שני מכשירי טלפון סלולארי, ארנק ובו 250 ש"ח, כרטיסי אשראי וצ'ק על סך 250 ש"ח.

2.         בתשובה לכתב האישום, כפר הנאשם במיוחס לו וטען, כי במועד המצוין בכתב האישום הוא שהה בפיצוצייה ברחוב שמואל הנביא בירושלים.

3.         ראיות התביעה

בהסכמת הסנגוריה הוגשו שתי הודעות הנאשם במשטרה [ת/1, ת/2]. כמו כן, העידו המתלונן, שוטרת סיור הדר זריהן (להלן: " השוטרת"), ושכן של המתלונן, שהיה עד ראיה מר ישראל כהן (להלן: " השכן").

עדות השוטרת

השוטרת העידה כי ביום האירוע, בעת סיור עם שוטר נוסף התקבלה הודעה ממודיע, לפיה בעת ששהה בדירה יחד עם אשתו שמע רעשים והתברר שמישהו נכנס ולקח ארנק כרטיסי אשראי, שני פלאפונים, מסמכים וקצת כסף שהיה בארנק.

השוטרת סיפרה כי השכן פנה אליהם ואמר כי הבחין בכל מה שהתרחש לטענתו, ומסר תיאור של הפורץ, אשר לדבריו הוא מכיר אותו, מדובר " בבחור ממשפחת לוי... הוא גר בבנין ממול, 103 בקומה הראשונה" [עמ' 7 למטה עמ' 8 למעלה].השוטרת העידה שהם ניגשו לבית שמסר השכן, פתחה ללהם את הדלת אישה העונה לשם קולט לוי, ומסרה שהיא גרה במקום עם אח שלה ועם ההורים שלה. הם שאלו אותה איפה אחיה, היא אמרה שקוראים לו רפאל לוי ושהוא יצא לפני מס' דקות לסופר ממול. כל זה היה בסביבות 23:00 בלילה. הם ניגשו לעשות סריקות, " סרקנו קודם כל את הסופר אח"כ בבאגט שליד, יש מגרש כדורגל מאחורה, גם שם סרקנו, בעצם כל השכונה בניינים, הכל ולא איתרנו את החשוד". אחרי סריקות נרחבות כרבע שעה לאחר חצות, הם חזרו לביתו של החשוד, והוא היה בבית. השוטרת גם ציינה שהם התקשרו לפלאפון שלו, לפי המספר שמסרה אחותו, ולא היה מענה. [עמ' 8 בפרו'].

אין מחלוקת שהשוטרת פגשה בנאשם בדירה הנ"ל. לדבריה, הנאשם היה בחדר, שכב במיטה, ומסר להם " שהוא היה כל הזמן הזה בבית, ורק יצא רק לחצי שעה" לדבריו " הוא יצא לכמה דקות, יצא לבאגט וחזר". הם עשו עליו חיפוש עצרו אותו והביאו אותו לתחנת המשטרה. עדות השוטרת סדורה מהימנה, ואין סיבה לא לקבלה.

עדות השכן

השכן, העד המרכזי, העיד שעמד במרפסת ביתו, וראה את הנאשם המוכר לו מהשכונה, נכנס לביתו של המתלונן בשעה " עשר בלילה" ויוצא כשבידיו שני מכשירי טלפון " יצאתי למרפסת וראיתי את היהודי הזה בא לכיוון הדלת של השכן ומסתכל ימינה שמאלה, לא ראה אותי, והוא קרע את הרשת וסובב את המפתח ונכנס פנימה, יצא וראיתי ביד שלו 2 פלאפונים" [עמ' 11 ש' 21-23]. לדבריו המרחק בינו לבין הנאשם היה כ- 5 מ', הייתה תאורת רחוב טובה, ובאותה שעה הדירה היתה מוארת. כאשר הבחין הנאשם צעק, " גנב, גנב" והודיע למתלונן כי פרצו לדירתו [עמ' 12, שו' 6]. חקירתו הנגדית של השכן לא ערערה כהוא זה את עדותו, והוא חזר על הדברים שראה, כפי שמסר בעדותו הראשית.

הוא הדגיש כי אין לו הכרות אישית מעמיקה עם הנאשם אלא הכרות "מהשכונה". הוא דבק בגרסתו " אני לא טועה! אני ראיתי אותו" . השכן העיד כי הוא מתגורר בשכונה מזה שלושים שנה, וכי הוא יודע ששמו של הנאשם הוא רפי לוי. כאשר נשאל מדוע לא אמר במשטרה את שמו המלא של הנאשם השיב, " הייתי לחוץ, אבל במשטרה כן אמרתי" [עמ' 12], " רפי זכרתי רק אחר כך יותר מאוחר"[עמ' 13]. השכן המשיך והעיד, כי כאשר הנאשם יצא מן הדירה הוא רץ לכיוון " ארץ חפץ". בתגובה טען בפניו ב"כ הנאשם, כי הנאשם סובל מקשיי הליכה וכי אינו יכול לרוץ. השכן דבק בגרסתו וטען כי ראה הנאשם רץ [ש' 22-24]. יוער בהקשר זה, כי הטענה ביחס לקשיי הליכה נטענה בעלמא רק על ידי הסנגור בחקירה נגדית, הנאשם לא העיד על כך דבר וחצי דבר ואין כל ראיה לנכות כלשהי.

השכן הותיר רושם אמין ביותר, העיד בפשטות, לא הגזים ולא הוסיף דברים שלא ראה וקלט בעצמו. עדותו הייתה קולחת, החלטית ונקייה מספקות. לא התרשמתי שהיה לו עניין להעליל על הנאשם. אם לצטט את דבריו " מה יש לי איתו ? למה לא לקחו את שמעון או משה? " [עמ' 15 למטה], אין שום סיבה לא לקבל את עדותו.

עדות המתלונן

המתלונן העיד בבית המשפט על נסיבות האירוע. לדבריו  הוא שכב בחדר, דלת הדירה היתה סגורה והמפתח היה בדלת, אשתו שכבה בחדר השני , הוא  שמע רעש " שמעתי שהסורג נפתח וחשבתי שזו אשתי, קראתי לה, יש בעיה של אקוסטיקה, לא שומעים כ"כ טוב אצלנו בבית. קראתי לה פעמיים שלוש ולא ענתה לי. קמתי וראיתי שהסורג פתוח, יצאתי, השכן (העד מצביע עם היד למעלה), קורא לי 'גנב, גנב', טוב, הייתי עם מכנסיים קצר, לא יכולתי לרוץ החוצה, חזרתי הביתה וגיליתי שהניידים והארנק נעלמו... בארנק היה 250 ש"ח מזומן, היה עוד שיק של 250 ש"ח, עוד שיק כמדומני פתוח, כרטיסי אשראי, רישיון נהיגה גם היה שם, אה.. זהו, אני חושב [עמ' 18, ש' 5-13]. מיד הוא התקשר מהטלפון של השכן למשטרה, ותוך דקות הגיעה ניידת, ולאחר מכן גם הגיש תלונה על פריצה וגניבה.

המתלונן אמר בעדותו שהוא לא ראה את הגנב ואינו מכיר אותו " לא ראיתי וגם אשתי לא ראתה" [עמ' 19, 20]. המתלונן העיד שהשכן היה נרגש ומבולבל " הוא היה נרגש 'גנב גנב, איך קוראים לו, זה.. זה' התבלבל, היה מבולבל מסכן. הוא לא זכר את השם הפרטי, אני זוכר, אבל את השם משפחה הוא כן זכר, אמר לי 'לוי הנרקומן'"[עמ' 18, שו' 21-23 פרו'].  ביחס לפריטים שנגנבו, אמר המתלונן שאלה לא נמצאו עד עצם היום הזה " לא מצאו אותם, לא החזירו לי עד היום, המשטרה לא מצאה כלום" [עמ' 19].

המתלונן הותיר אף הוא רושם אמין, העיד בפשטות ללא הגזמה ולא ניסה להעצים את האירוע או להגזים בפרטים. עדותו מחזקת את עדות השכן, בפרטים המהותיים.

4.         גרסת הנאשם וראיות ההגנה.

הנאשם נחקר במשטרה פעמיים. פעם ראשונה סמוך למעצרו לאחר חצות בתאריך 20.10.09 שעה 00:40 כשעתיים לאחר האירוע [ת/1] ופעם שנייה בשעות הבוקר למחרת תאריך 20.10.09 שעה 10:25 [ת/2].